שפת הכתיבה

את חותרת לחוף מבטחים – הסיפור של הבלוג

הבלוג הזה הוא חוף מבטחים עבורי, כמו בשיר המרגש הזה שכתבה יעל קלו מור (שהכרתי בזכות חני גיסתי):

המשך קריאת הפוסט "את חותרת לחוף מבטחים – הסיפור של הבלוג"

מודעות פרסומת
התמודדות עם מדיה, שפת הכתיבה

טוק טוק טוק. האם שומע?

הנושא של שיח וקהילה בעולם המודרני, בעיקר בקרב אימהות, מעסיק אותי כבר תקופה ארוכה. כתבתי עליו כאן, כאן ובעיקר כאן. ואולי לא שיקפתי מספיק כמה הוא מטלטל אותי, כמה הוא בוער בי.

הפוסט הפעם נכתב על אש קטנה, לאט לאט, במשך תקופה ארוכה. קיבצתי בו קטעים שכתבתי פעם, עם סימן שאלה בסופם. בלי פואנטה, מעבר לשיתוף.

המשך קריאת הפוסט "טוק טוק טוק. האם שומע?"

מוטיבציה

ריסטארט

שיר האומץכתב באמת: וולטר ד וינטל. תרגם: רם אזרח מזרחי.

אם תחשוב כי הובסת, כבר הובסת.
אם תחשוב "לא אעז", לא תעז.
אם תרצה לנצח, אך תחשוב "לא יכול",
אז ודאי שתוכל להכריז על הפסד.

אם תחשוב להפסיד, כבר הפסדת.
שהרי בעולמנו ידוע מראש,
שהצלחה תחילתה ברצון
והכל תלוי במה שבראש.

המשך קריאת הפוסט "ריסטארט"

התמודדות עם פחד, מעבר לאימהות, שפת הכתיבה

מסע האימהוּת אל הילדה שבתוכי

תמונה משפחתית / מיכל שלו

בימים שהשמש נעלמת אי שם,
שמיים מחליפים צבעם,
כף ילדיי אוחזת בחזקה
ומרגישה פתאום בודדה.

אמא, היא שואלת אותי, הקטנה,
בעיניים כחולות קרועות לרווחה,
לאן נעלם הכדור האדום?
ואת עצובה לך פתאום.

המשך קריאת הפוסט "מסע האימהוּת אל הילדה שבתוכי"

טיפים לאימהות

איך גורמים לילדים לעזור בבית – הסיפור האמיתי

הפוסט הפעם הוא פוסט תגובה. פוסט תגובה למי שהייתי פעם. אני בן אדם מתפתח, אני תמיד בתהליך. דברים שכתבתי פעם כבר לא רלוונטיים לי היום, וכשאני קוראת אותם, לפעמים זה מרגיש לי כאילו מישהו אחר כתב אותם. אני באמת כבר מישהי אחרת לגמרי.

המשך קריאת הפוסט "איך גורמים לילדים לעזור בבית – הסיפור האמיתי"