על מה ולמה?

הַטִּפּוּס בָּהָר יִהְיֶה אָרֹךְ וּמְיַגֵּעַ, יִהְיֶה סִיזִיפִי.
אַל תִּפְתְּחִי שָׁעוֹן, אַל תִּסְלְלִי דֶּרֶךְ.
נקֻדַּת הַהַתְחָלָה יְדוּעָה, נְקֻדַּת הַסּוֹף יְדוּעָה – הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בַּעֲרָפֶל.
(מתוך: רוצה את ללדת את עצמך?)

כשאת אמא את יוצאת בכל יום למסע. שותפים בו שלושה: את עצמך – מי שהיית רוצה להיות ומי שאת היום, הילדים – מי שהיית רוצה שיהיו ומי שהם היום, והחיים. המסע הזה לא קל. לפעמים בודד, לפעמים ביקורתי. את הבלוג הזה פתחתי ברגעי שפל, כשהרגשתי שאני מאבדת את קולי בתוך המסע הזה. רמז: מצאתי את קולי, והוא חזק מאי פעם, אבל זה לא כל הסיפור.

אני אוהבת לשמח אימהות וזכיתי שהבלוג הזה מצליח לעשות את זה כבר כמה שנים. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי היא שהמילים בבלוג מרגישות כמו חיבוק מרחוק. אני כותבת מהלב על הרפייה ואיך היא עוזרת לי בהתמודדות עם מדיה או בהתמודדות עם פחד; אני כותבת על חוזקות או מנסה בזהירות לתת טיפים לאימהות; אני כותבת את התובנות שלי על הדרכים לייצר מוטיבציה או על תקופת המעבר לאימהוּת; אני כותבת על נושאים שקשורים למעגל השנה או לניהול זמן; אני משתפת בתהליך הכתיבה ובשירים שכתבתי; ויש פה גם כמה פוסטים אורחים; הכל מכל כל.

יש תקופות שאני כותבת הרבה ותקופות אחרות שקטות מאוד. יש תקופות שאני חושבת על עצמי כשאני כותבת, אחרות שיש קוראת מסוימת שנמצאת בראשי בזמן הכתיבה וימים שבהם אני שולחת את המילים כלחם על המים. המקום הזה הפך לי בית ועזר לי רבות בתהליך הצמיחה שלי ומה שמופלא הוא שהוא עזר וממשיך לעזור גם למי שקוראת אותו. החוצה ופנימה, פנימה והחוצה – הבלוג הזה הוליך אותי והלך איתי לגילוי החלום שלי. תמונות התבהרו, והיום אני יודעת להגיד בקול: למילים יש כוח לעזור לך לעבור את מסע האימהות ואני אשמח להכיר לך אותו, בבלוג ובחיים האמיתיים.

בינתיים, אני מאחלת לך בהצלחה ושהאימהוּת תהיה לך תהליך גדילה ומסע של חיים. ושיהיה בשמחה ובחמלה, אמן אמן אמן.