חוזקות למתקדמים

חשבתי שאמשיך בנושא החוזקות לפי התכנית, אבל אחת התגובות לפוסט הקודם על חוזקות גרמה לי לשנות כיוון. וואו, איזו תגובה מדויקת. אלו השאלות הכי חשובות על חוזקות. נתייחס אליהן עכשיו אחת אחת.

ממש הארת לי את העניין של שימוש בחוזקות וחשיפתן לעולם… רק איך יודעים מה החוזקות שלי עצמי? ואיך זה מסתדר עם צניעות וענווה? (בטח מסתדר, רק איך?)

וחוץ מזה, יש גם עניין של שיפור עצמי והתקדמות ולא רק שימוש בכוחות המתנה שניתנו, את לא חושבת? (הילה)

איך יודעים מהן החוזקות שלי עצמי?

על כך אענה בקצרה. כמו שכתבתי, הדרך לזהות את החוזקות הראשיות שלי היא לשים לב לדברים שעושים לי טוב, לדברים שאני מצליחה בהם בקלות ומתי אני לא שמה לב שהזמן עובר. זה לא תמיד פשוט, ובכל מקרה דורש תהליך ארוך טווח. (לגאלופ, החברה שכתבה את הספר 'גלה את חוזקותיך', יש תוכנה אינטרנטית שבעזרת מבדק פשוט עוזרת לך לגלות את החוזקות הראשיות. השימוש בתוכנה הוא חינמי רק למי שקונה את הספר.)

איך זה מסתדר עם צניעות וענווה?

הספר על החוזקות נכתב על ידי אנשים מתרבות שונה לחלוטין מזו שלי. הופתעתי לגלות שהתשובה שהם עונים על השאלה הזאת, היא בדיוק אותה התשובה ששמענו תמיד בשיעורי חינוך או מאבא ואמא.

כדי להיות עניו, עליך להיות מודע לחוזקות שלך. זאת בדיוק ענווה – לדעת מה אני ומה אני יכול לעשות עם זה. במילים אחרות:

ענווה היא האחריות לחפש ולנסות להבין מהי השליחות ומהם הכלים שיש בידך למלא אותה. ענווה היא להכיר את החוזקות שלך ולהשתמש בהן כדי לחזק אנשים אחרים, כדי להוביל את העולם למקום טוב יותר.

אדם שיתמקד בחולשות שלו, לא יהיה עניו, אלא חסום. זה מתקשר לשאלה הבאה.

יש גם עניין של שיפור עצמי והתקדמות, לא?

בטח.

יש גישה כלכלית שמכונה 80 – 20 ואומצה גם בנושא של ניהול זמן (נושא די כלכלי, בסך הכול).
20% מהזמן והכוחות שלנו, אנחנו מוציאות על 80% מהפעולות שאנחנו עושות. אלו הפעולות שקלות לנו, שאנחנו טובות בהן, ולכן הן לא גוזלות לנו זמן וכוח. ה80% הנותרים מתבזבזים על 20% מהפעולות שלנו – אותן פעולות שאנחנו מתקשים בהן, לא נהנים מהן ומנסים לדחות משעה לשעה.

אותה גישה אומרת שכדי לנצל את הזמן באופן מיטבי צריך להתמקד ב20% המוצלחים שלנו ולנסות לצמצם ככל האפשר את ההתעסקות ב80% מבזבזי הזמן. הדרכים לצמצם התעסקות במבזבזי הזמן הן להוריד ציפיות, לבקש עזרה, למצוא שיטות להתייעלות. כך נצליח להספיק יותר מבלי להרגיש שאנחנו רודפות אחרי זנב-הזמן של עצמנו. האחוזים המוצלחים שלנו הם החוזקות שלנו. אולי זאת הסיבה שמי שמתמקד בחוזקות שלו מצליח. ולגבי החולשות – נוריד ציפיות, נבקש עזרה ונמצא שיטות להתייעלות. נשתדל להתקדם, אבל במינימום ההכרחי בלבד.

ניקח כדוגמה מישהי שהחוזקה הראשית שלה היא אינדיבידואליות, והחולשה שלה היא משמעת, משמעת עצמית ויכולת להיצמד לשגרה. אי אפשר להתנהל בחיים בלי שום שגרה, ובמיוחד אי אפשר לגדל ילדים בלי שום שגרה. כאן יש צורך בשיפור עצמי והתקדמות. ובכל זאת, בלי לבזבז זמן וכוחות מיותרים, בלי לחשוב כל הזמן רק איך להיות טובה יותר. בלי לשכוח שאת – החוזקות שלך.

אותה אישה צריכה:

  1. להוריד ציפיות מעצמה – אפשר להיות אימא מדהימה גם בלי סדר יום קפדני כמו בספרים או כמו אצל השכנה ההיא. (ואותה אישה תהיה אימא מדהימה רק בלי סדר יום קפדני כזה.)
  2. לבקש עזרה. זאת יכולה להיות עזרה מהבעל, מחברה טובה, מיועצות למיניהן. זאת יכולה להיות עצה, הושטת יד, ליווי או כל תמיכה אחרת.
  3. למצוא שיטות להתייעלות. כל זאת כדי לא להתעסק עם החולשה, אלא לפנות לחוזקות שלה. זה המפתח.

שוב תודה רבה להילה על השאלות! בפוסט הבא אמשיך הלאה ואפרט מהן החוזקות שלי. אם יש לך עוד שאלות, אשמח לשמוע.

7 תגובות

  1. בהיר ומקדם. עושה טוב על הלב וממלא במוטיבציה אמיתית ושמחה להתקדם בעוז ובענוה. תודה רבה!!

  2. שירה, יפה מאוד!
    יש אנשים שהחוזקות שלהם זה לראות את החוזקות שלהם בפרונט. יש אנשים שה'חוזקות' שלהם זה לראות את החולשות… דימוי עצמי נמוך, את יודעת.
    לא מספיק לומר להסתכל על החוזקות, צריך גם ללמוד לעשות את זה…

    1. אתה מעלה בעצם שתי נקודות.
      הכללית יותר שלא מספיק להגיד להסתכל על החוזקות, צריך לדעת גם איך לעשות את זה (ובכלל מה זה עוזר?!).
      הנקודה השנייה היא שיש חוזקה של ביקורתיות ובאמת שיש אנשים שעבורם טוב להתמקד בחסר כדי להתמלא מוטיבציה. אתה גם כזה?
      בקצרה – ברור שאנשים כאלה צריכים להתמקד בחסר, אבל גם אסור להם לכעוס על עצמם בגלל זה. זאת באמת החוזקה שלהם. ביקורתיות היא חוזקה! ואפשר להצליח מצויין איתה.
      רק מה, זה לא סותר עין טובה בסיסית, שכל אדם צריך שתהיה לו, על עצמו ועל אחרים.
      ארחיב את הדיבור בהמשך על איך עובדים עם החוזקות ואיך מתקדמים איפה שאני לא חזק.
      תודה שקראת!

    1. הוא בטיוטא כבר, אבל עניינים טכניים של הבלוג וענייני הבית ועייפות שגרתית מעכבים אותו… הוא יגיע בסוף 🙂

כתוב תגובה לשירה דרמון לבטל