נשיות בעידן המודרני

אני עוד זוכרת את הפוסט ההוא, הראשון. עכשיו זה נראה לפני שמונה מאות שנה. כתבתי על הפער בין חיים בעולם העתיק, לפי קצב פנימי, ובין חיים בעולם המודרני, לפי קצב חיצוני. כתבתי על היתרונות והחסרונות שבחיים בהתאם לכל קצב – איך טוב לחיות עם סדר יום וזמן לעצמי בסופו, שזה כל כך קריטי לי, ואיך נעים לקום עם הזריחה ולישון עם התרנגולות בלי לחשוב ולתכנן בכל רגע, פשוט לזרום. תיארתי את המתוק שכאן ואת המתוק שכאן, ופתאום, בלי להיות משוחדת מראש, גיליתי שמתוק אחד מתוק יותר, ודווקא זה שהייתי סקפטית לגביו. גיליתי את הקסם שבחיים לפי קצב פנימי. הרבה שינה, הרבה התעסקות עם הכאן והעכשיו, עם החומר, פחות תכנון ומחשבות, פחות לחיות לפי השעון.

חוזרת לכתוב.jpg

וקרה לי גם משהו עם הבלוג. כשפתחתי אותו חשבתי שהוא ידבר על ניהול זמן ושאשטח בו את הרעיונות שיש לי לניהול זמן יעיל – טבלאות, לוחות והרבה הרבה תכנון.
זה קרה מאוד מהר. ניסיתי לגלות מתי טוב לי תכנון צפוף לפי לוחות זמנים ומתי טוב לי להתחיל בקטן ולהתניע, למצוא את השיטה הטובה ביותר לניהול זמן. מהפך. הבנתי שאין שיטה. אני מתמלאת ומתחסרת עם הלבנה, בלי שליטה שלי ובלי יכולת תכנון דייקנית. הקצב המודרני לא מתאים לי תמיד ועדיף לחיות מתוך מודעות למה מתאים לי עכשיו.

וכך, תוך שבוע בערך, החלפתי מחשבות (וגם את כותרת המשנה של הבלוג) מ'ניהול זמן' ל'מודעות לאימהות'. כתבתי על חוזקות, על כמה טוב יש בי, בך, בכולם, ושהחוזקות כמנוע הן המנוע החזק מכולן, ואז… נכבה לי המנוע. יצאתי להפסקה מהכתיבה. הפסקה לשינוי. השינוי הזה קשור לבלוג בשתי דרכים, ובגלל זה אני חוזרת:

  1. לא יכולתי לעבור את השינוי הזה בחשיבה בלי הבלוג ובלעדיכם הקוראים. דברים התבררו לי מתוך הכתיבה ומתוך התובנות של אנשים שקראו, שיקפו והעירו. אז תודה לכולכם. תודה לאלו שקראו, לאלו שהגיבו, אלו שנרשמו, אלו ששלחו מייל, וגם לאלו שפגשו אותי ושאלו: מתי תמשיכי? הנה, אני כאן.
  2. השינוי הזה הוא מקיף וכולל. אמיתות השתנו לי. גיליתי דברים חדשים על עצמי, על מהי נשיות בכלל, ועל הפער ביניהם. קראתי, למדתי, החכמתי, גיליתי עולם חדש ישן של חומר. נשיות תמיד הייתה נושא שריתק אותי, ופתאום כשהתמקדתי בה, מתוך רצון ללמוד ולחוש, הצלחתי ללמוד מאנשים שונים ולחוש בחוש פנימי מה טוב ונכון עבורי.

יש לי עוד הרבה ללמוד ותהליכים רבים לעבור. אבל היום הכותרת מודעות לנשיות נושאת בחובה מטענים שלא הכרתי. תמיד ידעתי והרגשתי שאישה עובדת בתהליכים, לא און-אוף אלא בהדרגתיות. תמיד ידעתי והרגשתי שאישה מתקדמת תוך כדי תנועה, תוך כדי חיים, ולא מתוך תכנון שכלתני. תמיד ידעתי והרגשתי שאישה נועדה לשאת חיים בתוכה ולכן הנפש שלה חשה בקלות את החיים שסביבה. היום אני יותר מרגישה ופחות יודעת.

2016-03-Life-of-Pix-free-stock-photos-Man-In-The-Moon-Zain.jpg

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא.

לא יהיה שוויון בין החמה והלבנה, לא יהיה בלבול ביניהם. הלבנה תהיה ברורה וחזקה, תדע מהי ומיהי. החמה תהיה ברורה וחזקה שבעתיים ותוכל לתת מאורה ללבנה. אבל השיח והתקשורת ביניהם יהיו אולי אפשריים יותר. נתחיל במודעות, כאן ועכשיו, ובאמון בחוזקות הנשיות שלנו. נתחיל עכשיו. בהצלחה.

מודעות פרסומת

6 thoughts on “נשיות בעידן המודרני”

  1. תודה שירה!
    זה כל כך מדויק ונוגע בי.
    אשמח ממש לקרוא את התובנות והחידושים שלך!
    שבת שלום!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s