שיח של כנות ואמון

בפוסט הקודם דיברנו על הפער בין הציפייה ובין המציאות, ועל הקושי למצוא את האיזון ביניהם. על הניסיון להיות אימא מושלמת שעלול להתנפץ אל המציאות ועל הצורך למצוא נתיב של כנות, שבו נוכל להגיד לעצמנו ולילדים שלנו: אני מנסה להיות האימא הכי טובה שאני יכולה, לא מנסה להיות אימא מושלמת.

גם בפוסט על 'גברת פינטרסט' דיברנו על פער דומה בין הציפייה ובין המציאות. שם הציפייה מוגשת בתמונות מרהיבות עיניים ובשלל נושאים, אבל התהליך זהה: חיפוש אחר תשובה חיצונית לשאלה: איך להיות טובה יותר, גורם לי להאמין שאני לא מסוגלת בכלל להיות טובה מספיק. הציפייה מעצמי הופכת להיות חיצונית ולא מושגת, במקום לנסות להיות טובה יותר מהמקום שהנני. לפעמים זה גורם לי לצעוק על הילדים שלי ברגע של חולשה וחוסר אונים, לפעמים זה גורם לי להמשיך ולחפש פתרונות מחוץ לי, במנגנון התמכרותי מוכר, כמו בעולם ההשראה של פינטרסט.

סחרחורת חוסר הכנות.jpgבאופן כללי, כל מפגש עם מקור מידע חיצוני או עם סמכות חיצונית מסכן אותנו בכניסה לאותה סחרחורת. כשאנחנו פוגשים אדם, דרך או שיטה שנראים לנו אמתיים וטובים, אנחנו עלולים בקלות לאבד את חוש הביקורת ולסמוך יותר על 'המומחה' מאשר על עצמנו. זה מסיר מאתנו אחריות כבדת משקל, ולכן מפתה, אבל עלול לגרום לנו לנסות להיות כמו מישהו אחר. לא טוב. מצד שני, הידע הוא חשוב וכדאי ללמוד מניסיונם של אחרים. איך אפשר לעשות זאת ועדיין לסמוך על עצמנו?

איך אפשר ללמוד מאחרים, אבל לא לצפות מעצמנו להיות כמוהם?

אפשרות אחת היא להכיר את החוזקות שלי: לדעת במה אני טובה ואיך אני יכולה להתפתח למקומות טובים יותר – בדרך שלי. בלי צורך להשוות לאחרים, פשוט כי החוזקות שלהם… אחרות. ציפייה כנה, מתוך התייחסות ליכולות ולכלים שלי, מאפשרת לי לתת בעצמי אמון: אני יכולה לעמוד בציפייה שלי, אני יכולה להצליח.

אפשרות שנייה היא הדרך שהזכרנו כדרך טיפול בתסמונת פינטרסט: התמקדות והעלאת הדימוי העצמי דרך עשייה. לשים לב שהתפזרתי והשוויתי את עצמי לגורם חיצוני ולהתמקד בכוחות שלי כרגע. לפעול קצת ולהצליח, לנוח כשצריך, ולהחזיר כך את המבט פנימה, אל הכוחות שלי כנקודת יציאה.

כל האפשרויות טובות, ואפשר לראות בקלות את הקשר ביניהן. היום אני רוצה להתמקד באפשרות שלישית, מכיוון אחר: ליצור שיח כנה ונותן אמון.

AB0U289SNW.jpg

כשדיברנו על פינטרסט הזכרתי את העובדה שהאלגוריתם של פינטרסט מתוכנת כך שיציג את התמונות 'המושלמות' ראשונות. התמונות הגדולות, המוארות, עם הכותרת המתאימה, הן התמונות שיתנו לכן תשובה מושלמת לכל שאלה. כששואלים שאלה פרקטית, כמו איך לתקן את הנזילה בשירותים, זה נוח. מיד עולה התשובה הנכונה והברורה ביותר. כששואלים שאלה שמעורבות בה ציפיות אישיות זה נעשה מורכב יותר.

למשל: כדי שארגיש שאני אימא טובה, אני מצפה מעצמי לשמור על בית מסודר, לבשל ארוחות טעימות, לשחק עם הילדים שלי ולהיות פנויה אליהם. ארבע תתי-ציפיות. פינטרסט מציע אלפי רעיונות איך לעמוד בציפיות האלו בצורה טובה, פוטוגנית ובקלות. כתוצאה מכך, רף הציפיות שלי יעלה מיד, ואתו תגיע האכזבה ביתר קלות. פינטרסט הוא אתר מעלה ציפיות.

גם השיח שלנו עלול להראות כמו הפינטרסט: להראות רק את ההצלחות, להעלות את רף הציפיות ולגרום לניסיונות כושלים להגיע להצלחה חיצונית.

פעם אמרתי לחברה קרובה כשהייתה בתקופה לא קלה שכבר כמה חודשים שאני לא שוטפת כלים, לא מצליחה. השאלה שהיא שאלה אותי אחר כך נחרתה בי: איך זה שכולן נראות כאילו הן מצליחות הכול? שבכל בית שאני מבקרת בו הכלים שטופים, הבית מסודר והאישה נראית מלאת כוחות? זה נותן לי תחושה שאני היחידה שזקוקה לעזרה. זהו שיח 'פינטרסטי' מעלה ציפיות ולא כנה שגורם לכל אחת לחשוב: רק אני לא מצליחה.

דוגמה אחרת מאותו שיח: "לכולנו יש תקופות קשות וצריך להתגבר ולהמשיך כמו תמיד", אמרה לי פעם מישהי. יכול להיות שהיא ניסתה לנחם אותי או להיות אמפתית בדרכה שלה, אבל אני התקוממתי ונפגעתי: רף הציפיות צריך להיות דינמי ומותאם ליכולות שלי בכל יום מחדש, ואם אני לא מצליחה בכל יום כמו יום אתמול זה לא הופך אותי למוצלחת פחות. כל אחת ממנו היא אימא טובה כשהיא מנסה.

מאז אני מנסה לדבר בקול רם על החולשות שלי, כדי ליצור שיח שמאפשר להודות בחולשות. אף אחת לא אמורה לעמוד ברף ציפיות, אף אחת לא צריכה להיות סופר-וומן. כל אחת מאתנו מנסה להיות טובה יותר בכל יום. לאחת קשה הכביסות, לאחת קשים הבישולים והשלישית מתחרפנת מלנסות להעסיק את הילד התוסס שלה. כל אחת ממנו היא אימא טובה כי היא מנסה.

colorful autumn foliage

אני משתדלת להקיף את עצמי בנשים שחיות כך ומדברות כך. נשים שיתנו לי תחושת הצלחה וידברו איתי על החולשות שלהן בכנות, שיתנו לי דחיפה להמשיך ולהיאבק בחולשות שלי. לא רק כאישה אל אישה, בכל מקור מידע או השראה שאני נתקלת אני מחפשת את נקודת הכנות והאמון הזאת. אם אין אותה – אני בורחת.

יש הרבה ספרי הדרכה להורות. בחרתי בפינצטה את אלו שמעוררים בי את החשק לנסות, מתוך אמפתיה לקשיים ומתוך הבנה שתמיד ישנן נפילות בדרך. זה מסוכן הרבה יותר, אבל אני מוצאת השראה גם באינטרנט, בבלוגים שאני בוחרת בפינצטה כי הם מעודדים אותי שיש בי היכולת להיות אימא מדהימה. להבדיל להבדיל להבדיל, גם התורה שאני לומדת היא רק כזו שאומרת לי: עלי למעלה עלי, יש לך כנפיים. וגם כאן אני מנסה לדבר באותה שפה, מתוך אמונה ששיח יוצר מציאות.

בואי ניקח אחריות על  מקורות ההשראה שלנו ועל השיח שבו אנו שותפות. נסי לברור לך את האנשים שאת מדברת אתם, את הספרים ומקורות ההשראה האחרים שאת יונקת מהם. כל אלו שמספרים על שיטה מוכחת שתמיד מצליחה, על כך שאת חייבת לעשות בדיוק כמותם כדי שהדברים יעבדו – כל אלו עלולים לגרום ליאוש ברגע של חולשה. בחרי רק את אלו שנקודת המוצא שלהם היא אמון וכנות.

זכרי – את מדהימה כפי שאת, ולכן השמיים הם הגבול עבורך. בהצלחה!

מודעות פרסומת

4 thoughts on “שיח של כנות ואמון”

  1. שירה אהובה!
    איזה פוסט מדהים, מלא בתבונה ובכנות..
    יש לך את זה!!

  2. הייתי בסדנה (ממליצה מאוד) של ׳מדרש אישה׳ ושם דיברו על הצורך שלנו בלדבר על הקשיים שלנו, ועל היכולת לתת להם ביטוי. היא אמרה שממש צריך להקים ׳עזרת נשים׳ -מקום לשיח הכנה והמאמין הזה, ממש כמו שאת אומרת.
    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s