לשאוף לנשוף לשאוף לנשוף

כולנו יודעים שלא בריא לפעול מתוך לחץ. זה מביא אותנו לפעול בלי שליטה, במנגנון של ברח או תקוף. אז איך מרפים? פעם חשבתי שהרפייה היא מילה נרדפת לפסיביות, ושברגע שמפסיקים לפעול בצורה אקטיבית – אוטומטית מרפים. חשבתי שמצב ברירת המחדל של הגוף והנפש שלנו הוא הרפייה ושברגע שנפסיק את כל הפעולות האחרות, ההרפייה פשוט תצוף ותעלה. אז לא.

אם הרפייה הייתה מצב טבעי וספונטני, היינו יכולים לראות שתינוקות מרפים בקלות. היינו יכולים לראות שכשהם עייפים, הם מרפים בטבעיות ועוברים בעדינות אל עולם השינה והחלומות. אבל כל מי שניסה להרדים תינוק עייף יודע שזה לא כל כך פשוט. גם לתינוק קשה להרפות ולהירדם לפעמים. למה זה כך? פעם קראתי קטע שכתבה אלומה לב, בהשראת שיטת ימימה, בעלון 'קרוב אליך' בנושא. היא כתבה שהמקור של הקושי של התינוק להירדם הוא באותו פחד מהרפייה, פחד מאבדן שליטה. זהו פחד טבעי, שקיים אצל מבוגרים וילדים כאחד. פחד מהמוות ושינה היא אחד משישים ממיתה, כידוע. כשאנחנו ישנים אין לנו שליטה על הפעולות שלנו, ואף אחד לא מבטיח לנו שנחזור ונתעורר, שנקום מחר בבוקר. הירדמות דורשת הרפייה מוחלטת וזה לא טבעי לנו, לא אוטומטי לנו – אפילו לא לתינוקות מגיל מסוים. הרפייה היא לא מצב טבעי.

איך אנחנו מלמדים תינוקות להרפות בכל זאת? על ידי פעולות מרגיעות לפני השינה וטקסי שינה חוזרים, מעין תרגול להרפייה. קורס הכנה ללידה עובד על אותו עיקרון. כדי שהתינוק יעבור בתעלת הלידה ויוולד, עלינו להרפות. ללידה מתלווה כאב. הכאב נועד למקד אותנו כך שלא נוכל להמשיך את החיים, אלא נצטרך ללדת מתוך מודעות, אך לרוב הכאב גורם לנו להתכווץ. בקורס אנחנו לומדות להרפות מתוך שליטה, מתוך פעולה, ומתרגלות הרפייה מודעת כדי שתהיה לנו אינסטינקטיבית יותר במצב אמת. רשמו לפניכם: למידת ההרפייה דורשת פעולות אקטיביות ותרגול. לא מדובר במצב פסיבי ספונטני, אלא במצב אקטיבי נלמד. הרפייה דורשת פעולה ותרגול.

5BMSAH0IFC.jpg

איך מתרגלים הרפייה? אילו פעולות צריך לעשות כדי להרפות? ובעיקר, מה התוצאות של תהליך כזה? בפוסטים הבאים נרחיב בנושא: נדבר על בחירה מודעת ותכנון של פעולות מעודדות הרפייה ועל בחירה של מנטרות – משפטים מנחי הרפייה. לפני כן ולסיכום, נחזור ונאמר: אנחנו רוצים לדעת להרפות כדי לפעול מתוך שליטה, מתוך בחירה. העיקרון הוא ליצור הזדמנויות נוחות לתרגול הרפייה, כשאני מרגישה טוב ובמלוא כוחותיי. נתרגל הרפייה 'על יבש', ביום טוב, וכך נוכל להרפות בהמשך גם 'על רטוב' – כשאנחנו עייפות, אחרי יום ארוך. בשלב ראשון, נהיה מודעות לכך שבמצבי קיצון קשה להרפות, ונכיל את הקושי הזה – נוריד את רף הציפיות ונבקש עזרה. ככל שתהליך הלמידה והתרגול יתקדם נוכל להרפות בצורה מודעת גם ברגעים הקשים. נהיה אימהות טובות יותר, רגועות יותר.

גם אני מתרגלת הרפייה. פוסט אחרי פוסט שנכתב מהווה עבורי הזדמנות להפוך מודעת יותר לתהליך הזה. אני מתאמצת לשנות הרגלים, לנשום עמוק גם כשכואב, מועדת וקמה, מועדת וקמה. התהליך הזה כואב, ממש כמו לידה, ובין הצירים אני מתפללת שאתבגר מהם, שאלד עצמי חדשה.

אני מגלה על עצמי דברים חדשים. כשסיפרתי לכם על החוזקות שלי (בפוסט הזה), אמרתי שאני ממושמעת. לאחרונה, במסגרת הלמידה והתרגול של ההרפייה הבנתי שזה לא נכון. כל כך פחדתי לאבד שליטה, שחשבתי שאני נהנית לשלוט ולסדר. חשבתי שאם אוריד ציפיות, אתמוטט, ולכן גרמתי לעצמי להאמין שאני נהנית מהעבודה. אני מגלה שאני יכולה ליהנות גם כשהדברים לא פועלים כמו שצריך ושהמשמעת הייתה עבורי רק מגננה. יש לי חמש חוזקות אחרות, בדיוק לפי הספר, ואני לומדת לשמוח במי שאני ומתרגלת איבוד שליטה באופן יומיומי.

d79cd79bd799d793d794

כשכתבתי בפוסט הקודם כמה חשוב שהשיח סביבנו יעודד נשים להרפות, זה גם קצת ממקום אגואיסטי. משמח אותי מאוד לשמוע שאני לא לבד כאן, שיש עוד מישהי שם בחוץ שהדברים שאני כותבת כאן נגעו בה ומעודדים אותה לעבור גם היא תהליך. מוזמנות להגיב כאן או בכל דרך אחרת. זה ממש ישמח אותי!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s