איך גורמים לילדים לעזור בבית – הפוסט המעשי

בפוסט הקודם הצגנו את תאורית זרימת הפעילות שהגה גדעון לוין. לפי התאוריה ילדים לומדים באמצעות פעילות: משחק, יצירה, למידה או עבודה. אין יתרון לסוג פעילות אחת על האחרת.

בכל סוגי הפעילויות הילד פעיל מתוך מוטיבציה פנימית שלו. אנחנו יכולים לרתום את המוטיבציה הזאת ולעודד בעזרתה את הילד לעזור בבית. נרחיב על ידי דוגמה שימושית ויומיומית: איסוף המשחקים. אנחנו יכולים להפוך את המשימה הזאת ממשימה שנואה שנעשית מתוך וויכוחים ומריבות לפעילות עבור הילדים. ניתן להפוך את אותה משימה לכל סוג פעילות, בהתאם לאופי הילד ולמצב הרוח.

picture

  • איסוף המשחקים כמשחק. המטרה: הנאה. אני מרכזת את כל המשחקים המפוזרים בערימה גדולה ופותחת 'שוק משחקים'. כל ילד בתורו (ממש כמו במשחק אמתי) צריך למכור לי משחק לפי בקשתי: "אני רוצה לקנות חמישה חלקים של משחק בצבע ירוק". כל מה שאני קונה נאסף אל הסל שלי, סלסלת המשחק, והילד מקבל בתמורה תשלום מדומה.
  • איסוף המשחקים כעבודה. המטרה: עמידה ביעדים. אני כותבת רשימה של המשחקים שצריך לאסוף ומציבה יעד: בואו נראה אם תצליחו לאסוף את כל המשחקים עד שהמחוג הגדול יגיע למעלה! כדי להקל על האיסוף, אני נותנת משוב ביניים, כמו מדבקה אחרי כל משחק שנאסף  ליד שמו ברשימה. חשוב ליצור אווירה של חשיבות ולהציב יעדים אפשריים להשגה.
  • איסוף המשחקים כיצירה. המטרה: מקוריות. אני מציגה שתי דרכים לאיסוף המשחקים: בעזרת הנעל ובעזרת החולצה, למשל, ומעודדת את הילדים להציג רעיונות נוספים. לילדים יש רעיונות יפים כל כך! חשוב רק לשים לב לא להתפזר ולהיות ממוקדים ברעיונות לאיסוף.
  • איסוף המשחקים כלמידה. המטרה: התפתחות. כאן יש לי שתי דרכים. הראשונה היא למידה עקיפה: אני מציגה את האיסוף כדרך נוספת ללמוד נושא אחר. למשל: צבעים. "עכשיו נאסוף את הכחולים. זה כחול. איפה יש עוד כחול?" השנייה היא למידה ישירה: ללמוד איך לאסוף. את הקטנים מלמדים איך להכניס לקופסה, את הגדולים יותר איך לאסוף משחק משחק ולמיין ואת הגדולים באמת אפשר ללמד גם לטאטא ולשטוף. הרווח נקי ומשמעותי לילד. אני עוד זוכרת לטובה לאחד מהאחים שלי שלימד אותי את שיטתו לסידור בלגן רציני: לטאטא הכול לערימה גדולה באמצע החדר ולהרים בכל פעם עשרה חפצים. בכל פעם שאני מסדרת בשיטה הזאת עולה בי תמונתו מסביר בסבלנות. נכס לשנים!

טיפ אחרון וחשוב: הרבה פעמים אנחנו נוטים להציג את האיסוף כחובה לא נעימה. הוא באמת כזה לפעמים ואין לי עניין להקל על הילדים שלי ולתת להם מוטיבציה בכל פעם שהם צריכים לאסוף. אצלנו הכלל הוא שאוספים לפני שמוציאים משחק חדש ואני מאמינה שהילדים צריכים לעמוד בו. לצד זה, וכדי להקל עלי, אני משתמשת גם בדרכים אלו. כך האיסוף הוא חוויה עבור הילדים וממני נחסכת מלאכת השכנוע המתישה. אני לא צריכה להיות שוטרת.

d719-124
באדיבות לעמ

ולפעמים אני כן שוטרת. בסוף החופש, כשהמוטיבציה של האיסוף אצלנו ירדה אל מתחת לקו האדום עלה לי רעיון חדש. "בכל פעם שהמשחקים יהיו מפוזרים על הרצפה ולא ייאספו יגיע שוטר ויתן לכם קנס," הודעתי לילדים. "אני אזכיר לכם מהר לפני שהוא יגיע: פיפ. פיפ. פיפ. פיפ. עכשיו צריך לאסוף את המשחקים. אחרת השוטר יבוא ויתן לכם קנס. פיפ. פיפ. פיפ. פיפ." את הילדים זה הצחיק מאוד. הוספנו גם טריק משעשע נוסף: לילדים היה מותר לבקש עזרה באיסוף כל יום פעם אחת, מהשוטר: "פיפ. פיפ. פיפ. פיפ. שהשוטר יבוא ויעזור לנו לאסוף." כמובן שגם כאן אני גילמתי את השוטר, ובאתי לעזור באיסוף. זה הספיק. האיסוף היה קליל ושמח בהרבה, עם חיוך על הפנים. גם הומור הוא כלי נהדר.

אני בטוחה שלא מעט ממה שכתוב כאן, בפוסט הזה, מבוצע על ידכם. היה לי חשוב להציג את הרציונל שמאחורי פעולות שאנחנו עושים כאינסטינקט ולסדר את הדברים. אשמח לשמוע אם חידשתי לכם, אם יש לכם רעיונות משלכם, או אם ניסיתם משהו מהפוסט והצליח, כאן בתגובות או אלי למייל.

(המלצה חשובה: אם הגעתם לקרוא את הפוסט הזה מהפינטרסט, מהרשת או מוורדפרס, אני ממליצה להירשם לרשימת התפוצה בתחתית העמוד בצד ימין. אמנם, גם מי שעוקב בוורדפרס מקבל עדכון על פוסטים חדשים, אך המנויים ברשימת התפוצה מקבלים לפעמים עוד דברים קטנים 'על הדרך'.)

מודעות פרסומת

6 thoughts on “איך גורמים לילדים לעזור בבית – הפוסט המעשי”

  1. מלכה!
    ראוי להוסיף כמה חשובים:
    – כל ילד אוסף עשרה פריטים (עמידה ביעדים…)
    – אצל קצת יותר גדולים משלך – יש גם מטלות שהם די קבועות, ומאוד חשוב לדעת איזה ילד מעדיף מטלה מסוימת ואיזה הוא ממש שונא… כאן יש כבר אחריות!

    1. תודה.
      נראה לי שעמידה ביעדים נכלל בתוך עבודה, כי מטרת העבודה היא עמידה ביעדים. אני נתתי רק דוגמא אחת, אבל כמובן שאפשר לשחק עם זה בהרבה מאוד וריאציות.
      גם אצלנו יש מטלות קבועות, אבל הם באמת הרבה יותר קטנות (להכניס את הקופסאות לתיקים, לסדר את הסלון לפני השינה וכאלה). אולי אני אעשה פוסט עם תובנות מהורים לילדים גדולים יותר. אשמח לשמוע בהרחבה את רעיונותיך.

  2. תודה!
    אני חייבת לנסות את זה…

    איכשהו אנחנו תמיד מוצאים את עצמנו מסדרים את הצעצועים אחרי שהבנות הולכות לישון..

    1. להרגיל את הילדים לסדר אחריהם זה מסוג הדברים שדורשים מאמץ וזמן, אבל אחרי שזה בשגרה – החיים קלים הרבה יותר.
      לא כל יום אני צריכה ממש להשתמש בשיטות האלו, בדרך כלל אנחנו מסדרים את המשחקים פעם אחת, בסוף היום, לפני תחילת הסדר-של-הערב שלנו. (אולי אני אכתוב על זה פוסט יום אחד) וזה מקל מאוד, שאני לא צריכה אפילו לחשוב על זה או לשכנע. זה נעשה על אוטומט.
      השיטה שכתבתי עליה בפוסט הזאת הייתה בשימוש בחופש הגדול, למשל, כשהיה צריך לסדר את המשחקים הרבה יותר מפעם אחת ביום. ובכל מיני הזדמנויות אחרות יוצאות דופן.
      וקורה גם אצלנו, לא פעם ולא פעמיים, שאנחנו כל כך עייפים ומעדיפים לסדר בעצמנו בשני רגעים את כל המשחקים. אני מנסה תמיד שהילדים יסדרו לפחות דבר או שניים, שההרגל לא יישכח, אבל בזמן הזה אני אוספת את כל שאר המשחקים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s