כמה הרהורים על דיכאון אחרי לידה

כששמעתי על האסון של האמא ששרפה את ילדיה והתאבדה, אמרתי מיד: איזה פחד! לאן עלול להדרדר דיכאון אחרי לידה? איך ידעתי? כי זה ידוע. דיכאון אחרי לידה עלול לגרום למישהי לסבול עד שתגיע למצב ההזוי של פגיעה באהוביה, בילדיה. כולנו יודעים את זה, אבל משכנעים את עצמנו שמדובר במשהו שהוא רחוק מאתנו. זו לא האמת לצערי.

בעבר הסברנו את המנגנון של אמא שצועקת על הילדים שלה. זאת בדרך כלל דווקא אמא טובה – זאת שרוצה לעשות ה-כ-ל בשביל הילדים שלה. זה בלתי אפשרי, אז היא נעשית מתוסכלת והתסכול הזה עלול להתפרץ בצעקות. בקצרה: דיכאון הוא אותה הגברת באדרת יותר גדולה. תסכול שהצטבר משך זמן ארוך יותר.

באריכות: אורות וכלים.

כשיש לנו מעט ציפיות ומעט כוחות – סבבה. עושים רק קצת.

כשיש לנו מעט ציפיות והרבה כוחות – מן הסתם נשתעמם. מה שקוראים חוסר מיצוי עצמי.

הרבה ציפיות והרבה כוחות – לכאורה זה סבבה, אבל זה מסוכן, כי ברגע שהכוחות יתמעטו (וזה יקרה) יגיע אותו התסכול.

וזה יקרה, השאלה מתי. הציפיות יגדלו, הכוחות יתמעטו או גם וגם. היריון והתקופה שאחרי לידה הן תקופות מועדות לפורענות: הכוחות הפיזיים והנפשיים מתמעטים, הציפיות גדלות עם ההורות החדשה (לא רק לילד ראשון).

יש נשים שיש יותר סיכוי שהן ירגישו את הפער הזה ודיברתי עליהן בפוסט הזה, אבל זה קורה לכל אחת מאתנו. כל אחת עצבנית לפעמים וצועקת על הילדים, נכנסת ל'דִיכִּי' או הופכת ל'אמא פאנק' – מושג שטבעה אמנדה לאימא שבורחת מהתסכול האימהי אל הטכנולוגיה. כן, כן, ממש כמו גברת פינטרסט.

"כל אדם מדוכדך לעיתים, ובדרך כלל יש סיבה טובה לדכדוך. (…) אבל במקרים כאלה את מטפסת ועולה במשך הזמן מתהומות היגון וממשיכה לחיות. זאת, משום שדברים אלה הם חלק מסדרי העולם, הם שייכים לגאות ולשפל של החיים. זה דיכאון חולף – מצב שהשרוי בו מתואר בשפת יום-יום כמצוברח." (מתוך "אנציקלופדיית האישה לבריאות ולריפוי רגשי".)

אז מתי זה דיכאון? הכול עניין של מינונים. מחקרים גילו שכשהתסכול הזה גובר לרמה מסוימת – התוצאות הנפשיות עלולות להיות הרות אסון. אז מתחו קו דמיוני וקבעו: אם התסמינים של תסכול, של דכדוך בעגה המקצועית, מופיעים כמעט כל יום למשך שבועיים ברמה שפוגעת בתפקוד – זה דיכאון. הקו הוא דמיוני, תיאורטי. האמת היא שזאת סקאלה. בקצה האחד חיים שמחים ומאושרים. בקצה השני – פסיכוזה. בתווך: יום באסה, דכדוך של כמה ימים (מה שנקרא בלוז), דכאון קל, דכאון בינוני ודיכאון קשה. בסדר עולה כמובן.

יש לנו נטייה להתייחס רק לנקודות הקצה. לחשוב שדיכאון אחרי לידה הוא מחלת נפש, הוא הוא סיפורי הטרגדיות. אם אפשר בכלל לקרוא להר הגעש המתפרץ של התסכול – מחלה, הרי הוא מחלה שקופה, נורת אזהרה למה שעלול להגיע אם לא תטפלי בעצמך.

כדאי להוריד הילוך מיד כשהתסכול מתחיל. בשביל זה אנחנו כאן. בשביל זה אבנים חצץ חול קיים. (ואולי גם בשביל לעזור לנו להגדיל את הכלים.)


ובשולי הדברים ושלא נטעה: אמא רוצחת היא עדיין רוצחת. הנה מאמר בנושא. מזהירה: לא לבעלי לב חלש.

תגובה אחת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s