מענה לצורך ולא מענה לפחד

בפוסט הקודם דיברנו על הסיבות המהותיות לנהל את הזמן, והרחבנו את הדיבור על הפחד. פחד פנימי ממחסור בזמן לוחץ אותנו (גם אותי, גם אותי) לתכנן את הזמן שלנו, כמעט לתכנת אותו. במיני פוסט הזה נרחיב מעט על ההבדל בין פחד לצורך.

מהו פחד?

פחד הוא קריאה נפשית מושתקת, כמו קנאה.  כמו בן שנתיים רעב שבמקום לבקש לאכול – מתרגז מכל דבר קטן, נשכב על הרצפה ובועט ברגליים, כך ליבנו קורא בַפחד את הצורך החנוק בתוכו.

יותר ממה שאנחנו זקוקים לזמן עבור הדברים החשובים לנו, אנחנו זקוקים לתחושת וודאות וביטחון פנימיים שיש לנו מספיק זמן. יכולת החיזוי, זוכרים? בהרצאה מרתקת בTED אומרת קלי מקג'וניגל דברים דומים: לא הלחץ הוא המסוכן לנו, אלא תחושת המחסור. וכדי לחוש בטוב, כדי להיות בריאים, העיקר שנזכור שלא משנה כמה מלאים ימינו, הכול בסדר. כשאנחנו מדחיקים את הצורך הזה, תחושת המחסור מתהדקת ואז מגיע הפחד. הוא לא מבקש יכולת חיזוי, וודאות או ביטחון. הוא נשכב על הרצפה וצועק: אני רוצה לתכנן את הזמן!

ניסיתם פעם להיענות לגחמותיו של בן שנתיים רעב? אתם בטח זוכרים את התחושה: עוד פינוק ועוד משחק… עד שלא יאכל – התסכול לא ייפסק. עד שלא יקבל מענה לצורך. מענה לפחד, לבכי הבועט ברגליים, לא יתן לנו מרגוע. כי כמו בולען, כמו מורה קשוח מדי, גם הפחד הוא פרפקציוניסט. והפחד הספציפי הזה, מחוסר בזמן, יתן הערה ביומן על כל חריגה מהלו"ז – ביקורת עצמית ותחושות אשמה. לא. לא זה הפתרון.

ולא שאפשר לחיות כמו עפיפון, בלי שום עוגני זמן, בלי שגרה. ניהול זמן הוא איזון והשגרה היא קריטית, אבל מעבר לה, אל תישמעו אל הפחד. אל תתכננו את הזמן! הצורך שלנו הוא בוודאות פנימית, רגשית, והתשובה לו לא יכולה להיות מתוכננת, רציונלית. אנחנו רק צריכים לזכור שיש לנו מספיק זמן.

20170618_090331

אם נתייחס למועד פרסום הפוסט – בשבוע שלפני החופש הגדול – ולרצון הכנה לתכנן את החופש כדי שלא יתבזבז (מעבר למציאת מסגרת, במקרה שההורים עובדים): העיקרון הוא אותו עיקרון. אנחנו צריכים לדעת שיש לנו מספיק זמן: מספיק זמן ליהנות, מספיק זמן לנוח, מספיק זמן להתכונן לשנה הקרובה. אנחנו זקוקים לזמן למחשבה, לעצירה, למיקוד, להתבוננות באופן יומיומי. מעבר לזה, ודווקא בחופש הגדול, כדאי לזרום. לשחרר מושכות. אנחנו נפסיד מן הסתם כמה בילויים שהיינו יכולים להספיק בתכנון חופש הדוק וקפדני, אבל במקומם נרוויח נחת.

זה די קשה להתנהל לפי הקצב של הילדים, קצב ה'כאן ועכשיו'. במקום לעבור מכלוב לכלוב בגן החיות בזריזות, למשל, כדי להספיק לראות את כל החיות, נסו להביט בכל חיה, לספר עליה סיפורים, להשתהות… עד שהילדים עצמם יבקשו לעבור לחיה הבאה. הם יבקשו מתישהו, אני בטוחה, וגם אם לא – הם ירוויחו חוויה טובה יותר, משמעותית יותר. כמובן, גלו עירנות לסימני רעב או עייפות (כמו שאמרנו כאן) והתנהלו בהתאם, אך בלי לתכנן את הזמן בקפידה.


חשבי נא על מישהי שייתכן וזקוקה לטפטופי מילותיי ושלחי לה את הקישור לפוסט הזה, ואם הגעת לכאן במקרה ואת רוצה לקבל את המילים הקטנות ישירות לתיבת המייל שלך, את מוזמנת להירשם כאן. בפוסט הבא נסביר למה לאימהות לילדים צעירים תכנון זמן עלול להיות אפילו יותר גרוע!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s