תכל'ס מאחד עד חמש

אני עסוקה בניהול זמן ותוך כדי שואלת את עצמי: למה בעצם? אולי כי הזמן הוא המשאב הכי פנימי, אולי כי הזמן הוא המשאב הכי עצמאי. לא ברור לי עדיין. את מי מכם ניהול הזמן מעסיק יחד איתי?

אני עסוקה בניהול זמן כבר הרבה זמן. הנושא הזה שזור בתולדות הבלוג מתחילתו. ולכן חשבתי שלפני שאני מתחילה לתת פתרונות חדשים לשאלה המתבקשת: איך תכל'ס מוצאים איזון, אחזור לאחור למה שאני כבר יודעת, למה שכבר כתבתי.

כותרת.jpg

אני עושה את זה לפעמים. מוזר להודות, אבל במסע הפנימי הסיזיפי יש תובנות שצצות כמו הירח, לפעמים מלאות לפעמים חסרות. הן קיימות בתוכי, אבל לא תמיד נגישות. הכתיבה כאן בבלוג מהווה עבורי מחסן לתובנות, מחסן לכלי עבודה. וברגעים קשים אני מביטה לאחור, מבינה תובנות חדשות, ישנות וספירליות ומקבלת גם פרופורציה לדרך שעשיתי.

זה קשור. הזמן הוא חמקמק. מי שהייתי אתמול ומי שאני היום קשורות זו לזו בחוט בלתי נראה. וזה התכל'ס הראשון – טיפ מצויין לניהול זמן רגוע: מעקב כתוב. לראות אילו שעות זורמות לי ואילו חורקות; מתי היה לי טוב ומה גרם לי רע; מה הסדר הטבעי של היום ומה אני צריכה לשנות; והרבה הרבה מחשבות ותובנות.

20170716_095853.jpgואני כאן בשם מי שזה לא טבעי לו. זאת אומרת: לכתוב זה טבעי עבורי כמעט כמו לנשום, אבל התנועה האוטומטית הבאה עבורי היא למחוק או לקרוע, לא להביט לאחור. לא רק מתוך ביקורת פנימית. לפעמים דווקא מתוך אמון בעתיד חדש. זאת הסיבה שהמשימה הבסיסית ב'דרך האמן', 'דפי בוקר', הייתה נראית לי תמיד בלתי אפשרית. לכתוב שלושה דפים ביום ולשמור אותם חודשיים (בלי לקרוא אותם אפילו!) היה כמעט בלתי אפשרי עבורי. לקח לי זמן להבין שכדי לתעד התקדמות פנימית אין צורך בכמות הזאת. לפעמים אפילו גלויה אחת לשבוע מספיקה כדי להגיע לתובנות  מופלאות. כתיבה מתוך קשב לצורך, מתוך אמון היא עבורי ממש תרופה.

למדתי לשמור דף או שניים מדי פעם. למדתי לכתוב לבלוג תובנות. נזכרתי בסיפור מהמורה רבקה, סיפור מהימים הנוראים של כיתה ג. אפשר לקרוא לו סיזיפוס היהודי. סיפור על מטפס ההרים שהצליח להעפיל לראש ההר, דווקא כי הביט לאחור. הוא ראה את כל מה שכבר עלה ומתוך אמון עצמי הצליח להגיע לפסגה. אנחנו זקוקים למעקב כדי להצליח לנשום עמוק ולהגיד: אני מספיקה. אני בסדר. למדתי מחני סער את דימוי מכונת הבובות: כדאי לתפוס רגעים של הצלחה, כמו בובה שתופס המנוף בזרועו הארוכה. לתפוס רגעים של הצלחה ולשמור אותם כעוגן, כתובים.

הפוסטים כאן בבלוג הם העוגנים שלי. נעבור לפי הסדר מההתחלה ונמצא תובנות לניהול זמן.

ed5b47d554bd9203bd7d2af261dd13ba

(הציטוטים והתמונה מהפוסט הראשון.) התכל'ס השני נובע מתוך אותו קשב פנימי שהגענו אליו באמצעות הכתיבה: לשאוף תמיד לאיזון. לפעמים הכול מלא במשימות ואז האיזון הוא לזרום עם הטבע. לפעמים הכול מלא בהפתעות ואז האיזון הוא להתמלא במשימות. ותמיד מתחילים בקטן.

20170716_100014.jpg

כשאני קוראת על פינטרסט (כאן או כאן) אני נזכרת בתכל'ס השלישי: לא לבזבז זמן על אינטרנט. שיטוט במדיה וברשתות החברתיות לא נושא איתו אושר: לא תחושת סיפוק של מילוי משימות ולא תחושת הנאה מנוכחות בהווה. לזה אפשר לקרוא בהחלט זמן מבוזבז. זו אפילו לא מנוחה, לא פיזית ולא נפשית.

20170716_095945.jpg

קשה לעשות ניתוק בינינו ובין הסמארטפון. בהרצאה של הרב נתן שלו שהייתי בה הוא קרא לזה: השרשרת הסמויה. כאילו אזיק מתכתי מונע ממנו להניח את המכשיר הרחק מהישג היד. זה קשה, אבל ההשפעה היא מיידית ומדהימה. נדבר על זה עוד בעזרת ה'.

בפוסטים על החוזקות (זה, זה, זה וזה.) נתתי טיפ פשוט – להתמקד בחוזקות. ניזכר בו בתור התכל'ס הרביעי:

בניהול זמן יש גישה שמכונה 80 – 20. […] כדי לנצל את הזמן באופן מיטבי צריך להתמקד בעשרים האחוזים המוצלחים שלנו ולנסות לצמצם ככל האפשר את ההתעסקות בשמונים האחוזים מבזבזי הזמן.

20170716_095923.jpg

בפוסטים הנוגעים בתרבות השיח שלנו כאימהות מתחבא התכל'ס הבא, התכל'ס החמישי: לדעת להגיד לא. זה עוזר לנו לא לצעוק, הופך את השיח לכנה ומהווה אחת מהפעולות הקריטיות ליצירת מרחב משוחרר, וכן, גם מפנה לנו לא מעט זמן, זמן עבור הדברים שחשובים לנו יותר.

20170716_095928.jpg

זה קשה לנו, כאימהות. הרי אחד מהתחושות הקריטיות לילדים שלנו היא תחושת המספיקות שדיברנו עליה כאן. לדעת שיש לנו מספיק מהכול. אז איך אני יכולה להגיד למתוק שלי שעכשיו אין לי מספיק כוח כדי להזמין חברים, למשל? אני צריכה להיות בטוחה בעצמי וקשובה לעצמי כדי לענות את התשובה הנכונה: כרגע אין לי מספיק כוח, ולכן לא נוכל להזמין חברים. תשאל אותי שוב מחר.

זאת רק דוגמה כמובן. במצב של קשב פנימי נצטרך למצוא תשובה מתאימה, תשובה מדוייקת, לכל תחושת מחסור רגעית. נצטרך ללמוד לבקש עזרה, להוריד ציפיות, להשקיע בעצמנו, כדי שנוכל לחזור למצב 'יש לנו מספיק' מתוך כנות.


חשבי נא על מישהי שייתכן וזקוקה לטפטופי מילותיי ושלחי לה את הקישור לפוסט הזה, ואם הגעת לכאן במקרה ואת רוצה לקבל את המילים הקטנות ישירות לתיבת המייל שלך, את מוזמנת להירשם כאן. וחוצמיזה, אני ממש אוהבת תגובות! אולי בא לך לכתוב כאן למטה איזה תכל'ס יכול לדעתך לעזור לך? 😉

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s