יש לי מספיק זמן?

היום-יום עובר, שעה אחרי שעה. מה התחושה שמלווה אותך? נחת, לחץ או שעמום? לא תמיד קל לדעת, לפעמים החיים עוברים במין ענן של רעש לבן, ענן פיח שמטשטש את התחושה הפנימית. לפעמים רק סימנים יכולים לעזור לנו לדעת שמשהו חורק, כמו ענן סערה המתקרב ובא. התקפי זעם של הילדים, חלומות רעים בלילה, כאב גרון או דלקת עיניים שלא נגמרת לעולם. כל אלו הם אחת-שתיים אחת-שתיים ברמקול הפנימי שלנו, מנסים להישמע. העייפות עוטפת במין טשטוש כזה את כל סימני החיים, יכולה להטעות בכל מיני טעויות פנימיות את כולנו, והיא עצמה אחד מהסימנים הבולטים לחיים-לא-בדיוק.

הלא-בדיוק והבדיוק משתנים מיום ליום ומשעה לשעה. כל תקופה צבועה בגוון אחר, זקוקה לאיזון אחר. עונה אחרי עונה וירח המתמלא ומתחסר. חיים. אחד מהכלים המשמעותיים לקשב, למודעות, הוא כתיבה. ב'דרך האמן' זהו הכלי הבסיסי: 3 דפים כל בוקר, לפני כל דבר אחר. כמו תרופה, הכתיבה מאפשרת לנו לנקות את האוזן הפנימית, לשמוע את מה שהלב מרגיש.

כשאנחנו קשובות לקולות הבטן שלנו, לגעגוע שמתגעגע שם בפנים לפעמים, אנחנו יכולות לדעת מה חסר בחיים שלנו. זה קסום, אבל לא קסם. למשל, את מגלה יום אחד על הדף, בהפתעה או מתוך מחשבה מראש (עוד המלצה של 'דרך האמן') את המילים: "אני רוצה להיות יצירתית יותר, לתת יותר מקום ליצירתיות בחיי." הכתיבה של הרצון אינה הדרך כולה, כידוע, והיא אינה מפנה פתאום מקום או זמן ליצירתיות להיכנס בהם.

יותר מכך, גם אם בעקשנות נתיישב ונתכנן את הלו"ז כך שבאיזה חלון-זמן-לבדי קסום, אני אתיישב לצבוע את הקנווס הגדול לסלון או אנגן קצת בגיטרה – גם אז זה לא יעבוד לאורך זמן. יש לקלף את הקליפות אט אט, לשמוע מה הוא הכאב או הפחד שחוסמים שם את הכביש שבין הרצון לעשייה ואז לשנות אותן. יש כל מיני כלים או שיטות לפתוח את המחסומים, לנקות את הלב. אפרט הפעם אחת מהן.


יש לי זמן ליצירתיות.

זאת רק דוגמא! חשבי את על רצון שלך, משהו שאת מרגישה שחסר לך בחיים: נחת, כיף, יחד, סליחה, הצלחה או משהו שמתנסח ומרגיש אצלך אחרת, ומרגיש צורם. כתבי את הרצון על דף שלוש פעמים והמתיני. בשקט שיווצר יוגברו המגאפונים ותשמעי לפתע את הקולות שבתוכך מפגינים, הקולות המשקרים, האמונות המגבילות. כך תוכלי להיות מודעת לדברים שמפריעים לך לצמוח ולגדול: "אני לא אהיה אימא מספיק טובה אם אני אקדיש זמן ליצירתיות", או "אני לא בן אדם יצירתי מספיק, אז לא שווה להשקיע בזה זמן". דעי את האויב.

כמו במתמטיקה, הנוסחה היא פשוטה.

אמונה מגבילה = למשל: "אני לא אהיה אימא מספיק טובה אם אני אקדיש זמן ליצירתיות".

לחלק לשתיים = להבחין בין שני חלקי המשפט: אני לא אהיה אימא מספיק טובה / אם אני אקדיש זמן ליצירתיות.

להפוך = אם אני אקדיש זמן ליצירתיות / אני לא אהיה אימא מספיק טובה.

להוסיף סימן שאלה = אם אני אקדיש זמן ליצירתיות אני לא אהיה אימא מספיק טובה? [עד כאן זה נשמע אולי די טכני ומעט מגוחך, אבל כשאנחנו הופכות את המשפט, יותר קל להיאבק בתבנית המחשבתית שהוא יוצר. וזה בדיוק מה שאנחנו מנסות לעשות. אבל אם בכל זאת זה נראה לך מגוחך, על החלקים שעד כאן את יכולה לוותר, הם פחות קריטיים.]

אז יש כאן שאלה: אם אני אקדיש זמן ליצירתיות אני לא אהיה אימא מספיק טובה? ועכשיו צריך לענות עליה ו-

להקשיב לתשובה = בדרך כלל התשובה הראשונית תהיה חסומה, מלווה בדימוי מוחשי של הזיכרון או האדם שחוסמים את הרצון מלהתממש. הפחד מלהשתנות או הפחד מלחזור לאחור אל מקומות כואבים, חושף פה את שיניו. "כן, זאת וזאת היא יצירתית, והילדים שלה משחקים בחוץ לבד כל אחר צהרים, כשהיא בינתיים רוקמת." זאת אחל'ה תשובה, כמו חץ מצויר בגיר בסימני הדרך הפנימיים.

להבין מה באמת = אחת מהשתיים: או שכן או שלא. או שכן, האמונה המגבילה שומרת עלי ומגבילה אותי מדברים שאינם מתאימים לי, לזהות העצמית ולערכים הפנימיים שלי. וכן, לדבר הזה אין לי זמן כרגע, אין לו מקום בסדר העדיפויות שלי. או ש – כמו שתמיד אומרים כשמדברים על אמונות מגבילות: או שלא. ייתכן והאמונה המגבילה היא אינסטינקט פנימי שמקורו בטעות או בפחד שווא.

מש"ל = מה שהיה להוכיח. כן או לא – כתבי את התשובה שהגעת אליה על דף. ("כן, אין לי זמן כרגע ליצירתיות, כי אני מעדיפה כרגע להשקיע את הזמן הפנוי שלי בפעילות עם הילדים" או "כן, יש לי זמן ליצירתיות. אין שום סיבה שזה יבוא על חשבון האימהות שלי. אני יכולה להקדיש לזה את שעות הלילה." וכד') עכשיו, כשהיא כתובה על דף וקיימת באיזה מקום במציאות – קל יותר להאמין לה. הכתיבה מאפשרת למחשבות להשתחרר מהתודעה או להתיישב שם בחזרה, היא הדלת המסתובבת של הלב. האזיני לה, התהדהדי בתוכה, האמיני בה ותתחילי אט אט לפסוע בדרך שהיא מראה לך. הדרך תהיה קלה יותר. זה עובד כמו נוסחה במתמטיקה כי זה רק כלי, אבל מדובר בכלי מנצח.

יש לך מספיק זמן לכל מה שתרצי. השתדלי לזכור שכל אבן גדולה, חלוק חצץ או גרגר חול שתכניסי לתוך הקערה שלך יתפסו את מקומם של אחרים. לכל מעשה יש השפעה עליך ועל האנשים סביבך, על הזמן שלכם ועל המרחב שסביבכם. כל מה שכתבתי כאן רלוונטי לכל סוגי המשאבים בחיים, ולא רק לזמן. את אותו תהליך אפשר לעשות לגבי התחושות שאין לי מספיק כוח / כסף / מקום / ידע / תמיכה. את יכולה לעשות הכול, לא מתוך פחד, אלא לאחר מחשבה ומתוך בחירה, כי זה טוב לך, כי זה מתאים לך, כי את חזקה בזה, כי זה חשוב לך, כי את בחרת כך. בהצלחה!


חשבי נא על מישהי שייתכן וזקוקה לטפטופי מילותיי ושלחי לה את הקישור לפוסט הזה, ואם הגעת לכאן במקרה ואת רוצה לקבל את המילים הקטנות ישירות לתיבת המייל שלך, את מוזמנת להירשם כאן. אם את מנסה את הכלי הזה, אשמח שתעדכני אותי איך היה: כאן בתגובות, כאן בטופס או ישר למייל שלי berkshira@gmail.com 🙂

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא ״יש לי מספיק זמן?"

  1. שירה אהובה!
    את כישרון מיוחד. הדברים שכתבת קודם כל יפים. עושר של דימויים- מדהים!
    הפתיחה בחוויה והמעבר אל הכלי הפרקטי, הקונקרטי.
    תודה!
    אין עלייך!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s