אימהות ונשיות

רוצה את ללדת את עצמך?

בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים – הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ

בעצב תלדי גם את עצמך.

הטיפוס בהר יהיה ארוך ומייגע, יהיה סיזיפי.
אל תפתחי שעון, אל תסללי דרך.
נקודת ההתחלה ידועה, נקודת הסוף ידועה – הדרך מלאה בערפל.

לוח חלק.jpg

הרבה בחירות יהיו בדרך. השביל לא מסומן.
תמיד הדרך תמשיך, ובדרך כלל לא בקו ארוך אל האופק.
הקצב לא יתאים, הלב יפרפר,
תשכחי את משב הרוח שבלב.
היאוש יפגוש בך בסמטה חשוכה, מלאה נחשים ועקרבים.
חריקות.

תלכי בגב זקוף על מסילת ברזל ארוכה ארוכה,
ופתאום
תנשב רוח כפור ועינייך ייעצמו כמו מעצמן
ובחושך תלכי ותלכי ותלכי-לך עד שתפלי
והשלג יצרוב.
בחושכים אחרים עם פנס ותמרור
תמצאי הישגים, התקדמות, הצלחה.
עם קפה לעת ערב תשאלי מה השגת, לשם מה הריצה.

יהיו סימנים בדרך.
תקשיבי להם ותשמעי אריה בתוכך,
בתוך הסוגר. איזה פחד, שרק לא יימלט.
או תראי שלולית מי אפסיים, שצריך לדשדש בה,
ובסופה מראה ואת מלוכלכת כל כך.
או תראי ים גדול נוצץ ומבריק ועליו שלט –
'שלה, לא שלך'. והפיתיון כבר נפרש עבורך.
רק תשלחי יד וזה שלך, סורט וצועק 'שלה, לא שלך!'

הקנאה גם היא תייבב לפעמים,
כמו הרוח, כמו הרוח השורקת בחלונות כמעט סגורים.
תאחזי בה בזריזות. תאחזי שלא תברח.
נסי להכניס אותה אל תוכך,
שתהיה רוח החיים שבך, נפוחה נפוחה.
אבל היזהרי שלא להתפוצץ מחלומות,
להישאר רק פיסת ניילון קרועה על השביל.

תתנפחי מחדש והנה את עגולה וחזקה.
רשמי את הימים האלה, זכרי אותם,
אך אל ימי הכמיהה הביטי יותר, כדי שתזכרי את המולד:
מה גודלו, מה יופיו, מה את בתוכו, איזה ציר לחץ קדם לו.
הביטי הרחק ואמרי בקול: אני לא יודעת כלום.
אני מחפשת לי שמש.
מחר יהיה טוב יותר. מחר אהיה אחרת.
והדרך מלאה בערפל.

את על האובניים, מסתובבת ביד היוצר.
כד יוולד ממך, מן המשבר, על המשבר.
ורק שלא תישברי, כי לחרס אין תקנה.

בעגה המקצועית יש צבעים לכאב:
כאב של בוקר, של צהרים ושל בין ערביים;
כאב של שיניים, של מתחיל-כיתה-א, של אני-מקנא-באחותי-התינוקת;
כאב של עייפה, של עמוסה, של ריקה-מעצמי;
כאב של לבד, של ביחד, של יותר-מדי-הכול;
כאב של יודעת, של שוכחת, של מבינה;
כאבים בלי צורה, עם צורה, כאבים משמחים.

הלב לפעמים לא מכנה בשם,
את קמה עם כאב עמום, הולכת לישון עם אחר.
ורגע מציצה במראה ונזכרת, יש אותך שם בפנים –
את יודעת בכלל מה חסר לך?

מודעות פרסומת

4 תגובות על ״רוצה את ללדת את עצמך?״

  1. תודה שירה על השיתוף העשיר ועם זאת רומז.
    שנזכה להיולד וללדת ולחיות ולצעוד בענוה ובהודעה.
    "קטונתי מכל…"
    שבוע מבורך, חי וגם שמח בפשטותו!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s