7 דברים

הפוסט הזה יעסוק בפרט טרי אחד שהתקבע בסדר-של-הערב שלנו לאחרונה. הסדר-של-הערב הוא שגרה בסיסית ומתחלפת, מה שנקרא רוטינה, שעוזרת לנו לצלוח את השעה הקשה של ההשכבה. השגרה מבוססת לוח ואני והילדים מאוהבים בה. היא מאפשרת לדברים לקרות כמו מעצמם, משתפת את הילדים בעיצוב של שעת ההשכבה ומעניקה להם יכולת חיזוי.

אני יכולה לכתוב על הסדר-של-הערב לפחות שלושה פוסטים, וגם הדרכה בסגנון הזה, ואשמח מאוד לענות על כל שאלה לגביו, אבל לא לשם כך התכנסנו כאן. אלא בשביל לדבר על שבע דברים. (לא ברור למה דברים מתקבעים אצלנו בשמות קצת עילגים.)

השנה האחרונה נפתחה אצלנו בהתחלות משמעותיות שגררו שינויים דרמתיים בסדר היום בבית והאפילו על הדברים הרבים שהמשיכו כרגיל. עברה עלינו תקופה עמוסה רגשית, כמו צונאמי משפחתי כולל. ממנה יצאנו אל שגרה, ברוך ה'. הבטנו ימינה ושמאלה ויצאנו גיבורים יותר אל החיים, אבל משהו באווירה השתנה. הרגשתי שאני חייבת להוסיף הסתכלות חיובית בבית, כחלק מהשגרה, כדי לצאת מה – הוא-עשה-לי, לא-נכון-הוא-עשה-לי-קודם, לא-נכון-אתה-התחלת, בום טרח – שהשתרש פה. מוסיף והולך מוסיף והולך, בטיפות של אור קטנות לשנות את השיח. ידעתי שאני רוצה לעשות שימוש בטכניקות מעולם הפסיכולוגיה החיובית, טכניקות שהוכחו כמוסיפות אושר לטווח ארוך.

אחת כזאת הייתה זכורה לי מאיזה פודקאסט (תכנית רדיו אינטרנטית) ששמעתי הקיץ. מחקר השווה בין קבוצת מחקר וקבוצת ביקורת בכל מיני קריטריוני אושר. קבוצת המחקר התבקשה לכתוב בכל יום שלושה דברים שמחים להודות עליהם ורמת האושר שלהם נבדקה. לאחר מכן הם הפסיקו לבצע אותה, ולאחר זמן – נבדקה שוב רמת האושר שלהם. באותם מועדים נבדקה גם רמת האושר של קבוצת הביקורת, שלא ביצעה את המטלה כלל. התוצאה הייתה ברורה: הכרת תודה גרמה לקבוצת המחקר להיות מאושרים יותר, גם לאחר זמן.

אז הכנסתי טקס קטן של הכרת תודה לסדר-של-הערב שלנו. הטקס התפתח לשבעה דברים שאנחנו אומרים זה לזה כל ערב, אחרי הפיג'מה וההתארגנות הסופית ולפני שנכנסים למיטה. נקודת זמן נהדרת, בין היום העמוס לעולם החלומות, להתמקד בטוב ולהתקרב זה לזה. להתמקד בחוזקות, כמו שהדגשנו גם כאן, זוכרים? זה יכול לשנות לנו את החוויה המשפחתית או את זו שעם ילד ספציפי, קשה ומאתגר יותר. לחבר נקודות אור קטנות של הילד, כמו בקו לקו, לתדמית חיובית ומועצמת.

אז איך זה עובד?

1-2-3 אני אומרת למוישי (שם גנרי) שלושה דברים טובים שהוא עשה היום.
דברים טובים אינם בהכרח 'מעשים טובים' במשמעות שאנחנו רגילים להעניק להם, זה יכול להיות כל מעשה של התגברות או הצלחה, ממש כמו במבצעים שכבר מזמן לא עשינו. אני משתדלת להגיד דברים ספציפיים, ולא רחבים וערפיליים, ומנצלת את ההזדמנות לחזק תכונות שחשובות לי ואני רוצה לחזק אצלו.
יתרונות: העצמה. מיקוד המבט שלי בחיובי שבילד. הבעת האהבה והערכה שלי אליו. זיהוי החוזקות של הילד והתמקדות בהן.

4 מוישי עונה לי בדבר אחד טוב שאני עשיתי היום.
זאת ממש הכרת תודה.
יתרונות: פידבק חיובי שלפעמים ממש חסר לנו כאימהות. משוב על ההתנהלות שלנו כאימהות (הילדים שלי באופן עקבי אומרים תודה על הדברים שהכרחנו אותם לעשות!). חיבור והבעת האהבה שלו אלי. העצמה: גם הוא יכול להעניק לי. הכרת תודה והתמקדות בחיובי.

5-6-7 מוישי ואני מוסיפים יחד שלושה דברים שמחים שקרו לו היום.
הכרת תודה וסיכום היום ממבט חיובי.
יתרונות: הכרת תודה והתמקדות בחיובי. פשוט וטוב.

לאחר תקופה ראיתי שיפור במצב רוח המשפחתי ובחרתי לנצל את המומנטום גם לחיזוק האחווה בין הילדים. החלפנו את הרכיב האמצעי ובמקום להגיד דבר טוב שאני עשיתי, מוישי צריך לחשוב ולמצוא דבר טוב שדני, אחיו הקטן והגנרי אף הוא, עשה היום. יש וריאציות רבות נוספות שניתן להשתמש בהן, כמו: דבר אחד שמח שאני רוצה שיקרה לי מחר, חלום שהגשמתי היום, דבר אחד טוב שאבא עשה היום (או אם עושים את הטקס עם אבא – אז דבר אחד טוב שאמא עשתה) וכן הלאה. העקרון פשוט וניתן לגוון באור שהוא מכניס לחיינו.

גיסתי, חני ברקו (שהיא מאמנת אישית ובן אדם מדהים), הציעה לי לאתגר את הילדים ולבקש מהם ש'יעזרו לי' למצוא משהו טוב להגיד עליהם. הופתעתי מהרעיון וממה שהוא הביא בעקבותיו: הילדים שיתפו בדברים טובים שעשו במסגרות החינוך או כשלא הייתי לידם, דברים שלא שמעתי עליהם קודם. כך זכינו גם בשיפור השיח והשיתוף בבית, עוד ציפור באותה מכה.

אחלו לי שנמשיך עם הכלי המדהים הזה, לאורך ימים ושנים, ושתפו אותי: אילו טקסים אצלכן בבית מכניסים את האור?

מודעות פרסומת

8 תגובות בנושא ״7 דברים"

  1. עיקרון ההודיה הוא מרכיב חשוב ומהותי ולכן טקס הכרת התודה שהכנסת לשגרת הערב שלכם הוא נהדר(הקושי העיקרי הוא בהתמדה…). אהבתי שביקשת מהבן שיגיד משהו טוב עלייך, אולי במשך היום זה יעשה אותו יותר ער וקשוב לדברים הטובים (והלכאורה מובנים מאליהם) שאת עושה עבורו ועבור שאר בני המשפחה. זה באמת חשוב מגיל קטן לפתח עין טובה של ילד על עצמו, על הוריו, על סביבתו.

    1. תודה אסנת. בדרך כלל מה שעוזר לי להתמיד זה המחשבה שאני עושה משהו קטן ולא מתחייבת. זה רק היום בקטנה וגם מחר – זה רק מחר בקטנה. בלי עקרונות גדולים ותחושת מחוייבות , שמעוררים אצלי פרפקציוניזם, אני מצליחה הרבה יותר להתמיד.

  2. מדהים!
    מאיזה גיל אפשר להתחיל?

    לילדים אין אמנם עושר מילולי גבוה, אבל הם משוחררים בכבלי הקובעים, הנימוסים ועיוותי החשיבה שאנחנו המבוגרים כבולים בהם. הם מסוגלים לראות את החיובי בעצמם ובאחרים ולהגיד ללא בעיה..

    1. נראה לי שאפשר להתחיל מגיל אפס, כי הרבה מההשפעה היא עלינו כהורים. ובכל זאת, אני עם בת השנה לא התחלתי עדיין, כי עוד אין שיח. אז אולי הכי טוב להתחיל ברגע שיש שיח, או ברגע שיש קונפליקט (גיל שנתיים האיום) – זה בדרך כלל בא ביחד. הדרך של הילד לפתח את השיח, דרך ההבנה שיש אותי ויש אותך ויש מה לדבר, היא דרך קונפליקטים. אז כשמתחיל להיות קשה, זה סימן שאפשר להתחיל לראות טוב ביחד.
      לא תמיד זה קל, אפילו לקטנים. כי הם אמנם אופטימיים, אבל נורא מושפעים מהרגש של הרגע העכשווי. צריך ויסות רגשי ברמה מסוימת כדי להצליח להביט על החיים מרטרוספקטיבה מרוחקת. אני עוזרת לבן ה4 שלי, ולאט לאט הוא משתפר.
      בהצלחה!

  3. נהדר!!
    ונזכרתי שכשהייתי ילדה היינו מתפללים בנוסף לקריאת שמע על המיטה גם תפילה מיוחדת (בצרפתית…) של תודה לד' ושיח אישי והצהרה שאני רוצה להיות טובה ולשמח את בוראי ושכלל גם בקשה שד' ישמור עלי ועל הוריי ועל חבריי ועל אחיי , שאותם מניתי אחד אחד, ולימים הוספנו גם גיסים ואחיינים… ולפעמים הרשימה היתה ארוכה ונרדמתי תוך כדי. אך לפני שנרדמתי מילאה אותי תחושת שמחה והודיה ושייכות ואהבה ליקרים הללו שסביבי…
    וכך גם היום כשאני מזכירה את הפסוקים שלי ושל אישי ושל ילדיי ונכדיי בסוף התפילה, זה ממלא אותי תחושת הודיה ואושר ועוזר לי להתמודד עם אכזבות וכשלונות. ולהתרכז לרגע בשפע הטוב הזה שבחיי, ולבקש טוב עבור כל אחד ואחת מאלה ועבור חבריהם והמעגלים הנוספים… ולהרגיש שייכת, אוהבת ושותפה…
    וזו גם הזדמנות לברך אותך על הבלוג ועל יום ההולדת שלו (שנתיים) שיחול בימים הקרובים..
    המשיכי לגדל את החמודים שלך בכזו רגישות והעצמה. המשיכי לנתב את חייך וביתך ביופי ובטוב הטעם והדעת המיוחדים שלך. ותזכי להמשיך לחיות וליצור במלאות ובתבונה ובחן. ולהאיר מנטיפי האור והטוב שלך סביבותייך. תבורכי…

    באהבה רבה, ובהערכה , אמא

    1. התפילה בצרפתית נשמעת מסקרנת, את יודעת לשחזר אותה? שנוכל לחפש ולמצוא מה המקור לה?
      הפסוקים הם דרך מצוינת להיזכר בטוב ולהודות עליו. מה שכיף בשבע דברים, שהם גם יוצרים שיח של טוב, ומחייבים אותי להגיד לקטן שהוא אהוב וטוב, ולא רק לחשוב על זה בשקט לעצמי.
      תודה על האיחולים והברכות, ויפה לך שזכרת את היומולדת של הבלוג 🙂 עוד נחגוג אותו איכשהו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s