לצעוק פחות על הילדים

זה קורה במשפחות הכי טובות

זוכרת את הפוסט על הצעקות? בפתיחה שלו הבהרתי שלדעתי אין אף אחד שלא צעק על הילדים שלו, אבל זה לא מדויק – זה לא קורה לכל אחד. יש משפחות שזה לא קורה אצלם. יש אימהות שלא צעקו על הילדים שלהם. מה שונה במשפחות האלו? מי אמר שזה באמת בסדר לצעוק על הילדים, שזה לא גורם להם לטראומות רציניות? איך בכל זאת אפשר לצעוק פחות? בכל השאלות האלה נעסוק בפוסט שלפנינו.

כותרת.jpg

לפי אמנדה מאימהות מלוכלכת (לשעבר בוץ ונזלת) יש שני סוגי משפחות טובות: מתוקות וחריפות. המתוקות שבהן אין כמעט קונפליקטים, (ואם ישנם – הם נפתרים ברוח טובה) והחריפות – שהן מלאות קונפליקטים, מתחים וגם צעקות לפעמים, כשאמא עייפה. שתיהן טובות.

מתוק חריף.png


מה המקור לדבריה? מחקרו של פרופ' ג'ון גוטמן, יהודי דתי, פסיכולוג ומתמטיקאי אמריקאי, חוקר זוגיות מוביל. גוטמן רצה להבין מה ההבדל בין זוגות שמתגרשים וזוגות ששומרים על נישואיהם לאורך שנים. הוא חקר אלפי זוגות נשואים במעבדה מיוחדת שהקים. הוא צילם אותם מתווכחים, מדד את סמניהם הרפואיים וקודד את הבעות הפנים שלהם. ולאחר שניתח את התוצאות בדק מדי שנה האם שמרו על נישואיהם או התגרשו.

במהלך המחקר הוא הבחין בנקודות משמעותיות באינטראקציה, שעל פיהן הוא הצליח לנבא אילו נישואים יחזיקו מעמד ב15 שנה הבאים ואילו לא. ההבחנות היו מדויקות ב94% ומחכימות מאוד.

"גיליתי שלכל זוג יש סגנון ויכוח ייחודי, שחוזר על עצמו שוב ושוב, בלי קשר לנושא שעליו מתווכחים. גיליתי גם שכדי לדעת מה באמת קורה במערכת היחסים של זוג, כלל לא צריך להכיר אותם. מספיק לצפות בהבעות הפנים שלהם כשהם מתווכחים ובשפת הגוף. כל הגורמים שמכשילים נישואים או שמבטיחים קשר יציב וחם כבר נמצאים שם, בשפת הגוף בדקות הראשונות של מריבה".

ניתן לגזור מהמחקרים של גוטמן שורת הוראות של עשה ואל תעשה, שכל מטפל זוגי מוצלח עושה בה שימוש. רובן ככולן רלוונטיות גם בקשר עם הילדים שלנו. תרגול שלהן יכול לסייע לנו להיות אימהות טובות יותר, ממש כך, ולהתנהל עם הילדים שלנו בצורה שתיטיב איתם פסיכולוגית.

אחד מהגילויים המפתיעים של המחקר מתקשר לנושא של הצעקות, לנושא הקונפליקטים. לא משנה כמה קונפליקטים יש – משנה כמה אינטראקציות חיוביות יש. גם במשפחות הכי טובות, מהזן החריף, יכולות להיות צעקות לפעמים, השאלה איך מתפייסים אחר כך, השאלה מה האווירה באופן כללי.

נוסחת 1:5'. חמישה ליטופים על כל מכה מילולית. אם אמרתם דבר מרושע ומיותר, לא מספיק להתנצל. צריך לפצות את הנפגע בלפחות חמש אינטראקציות חיוביות נפרדות, רצוי באותו היום. אצל זוגות חזקים ממש היחס הוא 1:20, 20 רגעים טובים ביום על עלבון אחד. פחות מ־1:8 זה לא בריא, פחות מ־1:5 זה מסוכן".

נקודה נוספת ששווה לשים אליה לב היא להעביר את הביקורת בצורה עניינית, בלי ציניות או בוז, ועדיף בנימה חיובית, מתוך רצון להתקדם ולהשתפר ולא מתוך ביקורתיות. להגיד: "אני רוצה שתעשה כך וכך", במקום "אני לא רוצה שתעשה את זה". (אצל ילדים קטנים זה משמעותי גם כדי שיבינו.) המילים שמשתמשים בהן חשובות, אך לא פחות חשובים שפת הגוף והבעות הפנים.


אז זה פחות משנה אם צעקת על הילדים או לא, אלא כמה אינטראקציות חיוביות היו, שפת הגוף המכבדת וההימנעות מציניות. ובכל זאת, בואו נחזק את הקשר ההורי ונשנה את היחס בין הדינמיקות החיוביות לשליליות.

הנה כמה דרכים לעשות זאת:

1. להוסיף דינמיקות חיוביות. חיבוקים, מילים טובות, טיול בחוץ באוויר הפתוח ועוד חוויות כיפיות משותפות ישפרו את האווירה בבית. על הדרך הן גם ישפרו את הסמכות שלך ויוסיפו לך אנרגיה, כך שתרגישי פחות צורך לצעוק.

2.

אמרנו את זה כבר אז. הורדת ציפיות תפחית מהעומס ותוריד את רמת המתח בבית. זה דורש מיקוד במטרה: חשוב לי לשפר את האווירה בבית, והתגמשות בתחומים אחרים, אבל התוצאות מהירות במיוחד.

3. מלאי את המיכל, הוסיפי טעם לחייך. מתוק, מלוח או חריף – חזרי לתשוקות לאהבות ישנות תחביבים קטנים. היי את, מתוך אמונה במי שאת וביכולת של תבלין קטן לשנות את טעמה של הארוחה. הליכה לבד בערב, מוזיקה שאת אוהבת, שיחה עם חברה, צביעה של קנווס – יוסיפו אור לשיגרה האפורה וימנעו ממך להגיע לתהום השחוקה של הצעקות.

ואם נראה לך שכבר שכחת מה הם חלומותיך – את כנראה עייפה ותשושה. חזרי צעד אחורה והורידי ציפיות. לכי לישון שעה אחת קודם, גם עם הכיור מלא. כשאמא עייפה – הבית כולו עייף וזה מתכון בטוח לפיצוץ. כשלאמא יש אנרגיה וכוח – הבית כולו זורם טוב יותר.

4. טיפ אחרון שאינו עומד לבדו, אלא משתלב בטיפים האחרים: שקמי את הסמכות שלך. את המובילה בבית – לכל מה שתגידי, גם בשקט ובלי לחץ – יישמעו מיד. את המלכה, באצילות מניעה את השרביט והדברים מסתדרים. הילדים יחושו רגועים יותר באווירה כזאת, שבה ברור שאת חשבת על הכול, ואין להם מה לדאוג. וגם את, תגיעי פחות לדרכים ללא מוצא.

כדי להגיע למקום כזה, עליך לשקם את הסמכות הפנימית שלך לפני שהסמכות החיצונית תעמוד על תילה. לעמוד בהחלטות, להשתית הרגלים, קטנים ואז גדולים. להאמין בעצמך, לדמיין הצלחות ולעמוד בהן. דרך ארוכה שהיא קצרה ונכונה ואמיתית ותבסס לבסוף את המילה שלך באזני הילדים.

(זה אומר בעצם שיהיו דברים שתבחרי לא לעשות, כדי להוריד ציפיות, ויהיו דברים שתבחרי להתחייב אליהם, להיות גיבורה ולהתמיד למרות הכול. הכול מתוך בחירה ובלי להתייחס לאמונות המגבילות.)


נגענו בנקודות רבות בפוסט הזה. איזו משמעותית לך במיוחד?

מודעות פרסומת

17 תגובות על ״זה קורה במשפחות הכי טובות״

  1. מדהים. התגלגלתי לבלוג שלך ואני לא יכולה להפסיק לקרוא, אני אמנם לא הורה עדיין אך יש כאן עיצות לתחומים רחבים נוספים. פשוט מדהים. תודה רבה!

  2. פעם שמעתי אמא אחת אומרת שהיא אוהבת שבאים חברים הביתה, ככה הרבה יותר מביך אותה לצעוק 😊
    לגבי סמכות- אני לאחרונה קראתי את הספר 'אל תחטאו לנער' של הרב יחיאל יעקובסון, והוא מסביר בצורה ברורה, פשוטה וכל כך מדויקת לדעתי על משמעת ועקביות. ממליצה!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s