אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, מעגל השנה, ניהול זמן

איפה זה פוגש אותך?

כבר כמעט אביב ודימוי מהסתיו שב אלי, בתוך לבטי הכתיבה. כתבתי מחקתי כתבתי מחקתי, גערתי בעצמי: "לא טוב לעשות הפסקות ארוכות, הגעגוע מתרגל," ורק עכשיו אני מתפנה להקשיב לו.

עכשיו סתיו. עבודה של שפע משאירה אחריה שוליים של שפע, כמו שני סלי כביסה מתפקעים, ומשאירה אחריה שוליים של מחשבות. כמו חתול ששיחק בפקעת של צמר, משך מפה ומשם, והשאיר אותה סתורה, כך היה החג הזה מהתל במחשבותיי ומשאיר בי פינות לא פתורות.

גם עכשיו אני מרגישה די דומה: משוכה לכאן ולשם, מלאה קצוות פרומים. כשאני מנסה לאסוף את עצמי אני מגלה שבמקום להרפות אני מתכווצת, והלב מלא שאלות – הנה חלק מהן.

כירושלמית שמעתי מגיל קטן על מבחן הפלונטר שכלות ירושלמיות היו נבחנות בו. כל אחת הייתה מקבלת פקעת חוטים סבוכה והיה עליה להתיר פינות לא פתורות בה עד לחוט הישר הנקי. כך נבחרה הכלה האידיאלית, בעלת האצבעות העדינות והנחת. כי כנראה שמי שיש לה את הלב והקשיבות לפקעת של צמר, תמצא את העוז לפקעת החיים.

מי יתנני נחת כזאת, מי יתננו קשיבות. יש לי זמן יותר ממה שהיה לה, לאותה ירושלמית. אין לי כביסה לשפשף בידיים ומים לשאוב מן הבאר. למה הלב לא נח בכאן ועכשיו, מפתה אותי לרוץ לדאוג, אומר לי שאין לי זמן?!

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא

בסוף יהיה תיקון. כל הלב הסדוק ייחבש, והרים גבוהים ייסקלו. תשובות יוארו. ובינתיים, אבן אחרי אבן אני סוקלת בדרך הקשה. מתעמתת עם פרפקציוניזם, קנאה ובושה. מחפשת אחווה, השראה, עמוד ענן. מבקשת חמלה, סליחה וכנות. שואלת את עצמי בכל רגע: מי אני? איפה זה פוגש אותי? מה אני רוצה ומה אני אוהבת? בוחרת איזה סלע אסקל היום, איזה חצץ ייגרס בין שיניי ואיזה חול ימלא את עיניי. בוחרת בבחירה הקשה מכולם.

ובשולי המילים המשתפכות, הנה טיפ קטן לימים של עומס: תשכחי הכול. תבחרי נושא אחד להתאמן עליו ותזכרי שרק בו את מתמקדת. ממש כמו מבצע ממוקד אצל הילדים. תנסי לבחור במה שהלב אומר לך שהוא הכי דחוף. וכך לאט לאט תתירי את הקשר. בהצלחה!

מודעות פרסומת

4 תגובות על ״איפה זה פוגש אותך?״

  1. שירה נפלאה שלי,
    את גדולה מהחיים וחזקה מהכל!!
    תודה לך על הכל.
    הכתיבה שלך עשירה וסוחפת ומכניסה אותנו חזרה פנימה, אל לוז החיים הפנימי, וממנו החוצה לכל מי שסביבנו,
    ולקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה, יהי רצון שנתמלא רצון וקשב וכח ושמחה לספר את הסיפור הנפלא של הולדתנו וצמיחתנו ונזכה לגאולה שלמנ!
    אוהבת ומעריכה אותך כל כך!!
    אמא

  2. כל פעם אני צריכה לעצור ולומר לעצמי את-לא-יכולה-לעשות-הכל. וכל פעם זה מתסכל, ולוקח זמן, אבל בסוף אפשר לבחור.
    דווקא פקעות של צמר (כל של הסליל הקופצני הזה של ילדים) אני פותחת בקלות, אבל פקעות של רגשות ואנשים, זה ממש לא אותו דבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s