אימהות ונשיות, מאחורי הקלעים של הבלוג, מעגל השנה, קטגוריות

נתחיל בשיר

אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים מִסְפָּרִים יָפִים,
בֵּין הַהִיפּוֹ- לַהִיפֶּר-.
גַּלִּים קְטַנִּים קְטַנִּים, בְּחֶסֶד
לְהִתְהַלֵּךְ. בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

הַמָּוֶת מִתְהַלֵּךְ בֵּינוֹתֵינוּ:
שְׁרִירִים רְפוּיִים, עֵינַיִם מְבֹהָלוֹת,
קוֹל שֶׁרוֹאֶה אֶת הַחֹשֶׁךְ.

זֶה גֶּנֶטִי, כָּךְ אוֹמְרִים.
וּמִי שֶׁכְּיֶלֶד הִבִּיט בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לַכְּאֵב,
כִּמְבֻגָּר גַּם הוּא יְפַחֵד לִפֹּל.
צְנִיחָה חָפְשִׁית בַּמִּדְבָּר.

אֲנִי מַכִּירָה, פֹּה וָשָׁם,
מִי שֶׁמְּתַקֵּן מִן הַשֹּׁרֶשׁ.
הוּא קוֹצֵר בְּחֶרְמֵשׁ, אַחַר כָּךְ שׂוֹרֵף
וַעֲדַיִן זֶה שָׁב וּפוֹרֵחַ.

סִפּוּר חָדָשׁ אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת –
לְצַיֵּר בְּכָחֹל עַד הָאֹפֶק.
שׁוֹפָרוֹת מִתְנַצְּחִים אֱלוּלִית
וּמָה שֶׁנִּשְׁאַר הוּא רַק בֶּכִי.

IMG_20180814_211058_HHT.jpg


יש לי את כל התירוצים שבעולם להפוגת הכתיבה הארוכה הזאת. מי צריך לתרץ בכלל?! ובכל זאת, חשוב לי לשתף אותך בתירוץ אחד משמעותי.

29873215_444515299316079_1423340605937996002_o

לפני חצי שנה אבחנו לבן השבע שלנו סוכרת נעורים. זה ענה לנו על סימני שאלה רבים והציב אחרים במקומם. כשאפרסם את הטיוטה שכתבתי בנושא לפני כמה חודשים, אשים את הקישור כאן.

הנה שיר שכתבתי בלב הסערה במגזין שירה נשי אינטרנטי. אולי בגיליון הבא אכתוב שוב. (אם את רוצה לקבל אותו או את הקודמים, את מוזמנת להירשם לשלוח מייל לשליחת העורכת: yechida.magazine@gmail.com.)

IMG_20180826_073349

IMG_20180826_073452

וכאן בבלוג? כאן חלמתי. על רעיון משונה: במקום לשלוח לך פוסטים לתיבת המייל, לשלוח לך מכתב בדואר. גם על זה יש לי פוסט כמעט-מוכן, אבל אני עוד מתלבטת.

יש משהו בבלוג שהוא כיפי ופשוט יחסית, אבל מכתב הוא אמיתי יותר. יש יתרונות לכאן ולכאן, כמו שאומרים. מה דעתך? אשמח לשמוע.

והשיר הוא בכלל על אלול. איך אלול שלך? התגעגעתי לשמוע אותך בתגובות.


[סיקרנתי אותך? הנה הקשרים.

  1. אני מלאת שאלות כבר תקופה ארוכה. רמזתי על זה כאן.
  2. היה פה כבר שיר שלי פעם.
  3. עשיתי הפסקות כתיבה בעבר. פה הסברתי איך, למה ולמה אני חוזרת.
  4. ובכלל למה אני כותבת? תשובות כאן וגם כאן. השני הוא אחד הפוסטים האהובים עלי בבלוג, כולל ציטוטים כמו: לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן.
  5. ואם כבר ראש השנה המתקרב, פה כתבתי ממש עליו, ופה על החופש הגדול שעברנו, בשלום אני מקווה, ממש עכשיו.]
מודעות פרסומת

10 תגובות על ״נתחיל בשיר״

  1. מדהים, שירה יקרה שלי, איך שאת מזקקת במילים מצבים, רגשות, חיים.
    את מצליחה להנגיש את הפנים… להפגיש אותנו עם הכאב ועם החלומות…
    שנה טובה ומתוקה… בריאה ונובעת שפע ברכה!!!
    מעריכה ואוהבת כל כך!!!

  2. אני קוראת את הפוסט כבר שלוש פעמים ואין לי מילים לנסח מה שיושב לי על הלשון…
    ננסה בשיטת פיסוק השנונה שלך-
    את, כותבת, שירה
    תודה

  3. אהובה.
    איזה כיף ששיתפת בפוסט חדש. נוגע וכנה ועוצמתי כל כך!
    תמשיכי לגעת בכזה דיוק בנקודות כל כך עמוקות, דרך הבלוג או במכתב העיקר תמשיכי..
    אין כמוך!

  4. אני רות, אם תרצי בכך 🙂

    אוהבת מרחוק ובלב שלם וגדוש מאחלת שנה נפלאה- מלאת פליאה, מלאת פלאים, מלאת פעולות מבורכות.

    בע"זהש לאחר שהעננה התפזרה, השמים יתבהרו ונהיה ברורים לעצמנו ולאחר.

    (זוכרת את שיר הטיפות היפה שלימדת את ילדי הגן ואותי..- שיהיו טיפות מלאות בברכה:) ונאמר אמן!

  5. שירה יקרה,
    שולחת לך חיזוקים לעבור תחת כל עננה שחורה, גם אם היא בלב ולא כלפי חוץ.
    וזוכרת ממש לטובה את המכתבים שסבתא שלך היתה שולחת לך ואת היית פותחת בכיתה, וגרמת לכולנו לקנאה.. גם סבתא וגם מכתב.. אז יש משהו עצמתי במכתב, אבל בדור שלנו, למי יש זמן וכח.
    מעריכה את פועלך

    1. וואי, לא זכרתי ככה את המכתבים האלו. מצחיק…
      מקווה שאגיע לזמן וכוח לשלוח מכתבים או לפרסם מיילים. אני חושבת שזה באמת אחד מהדברים שעוזרים לי העניות שחורות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s