לתת לי מקום בתוכי – פוסט אורח מאת חני ברקו

פעם ברגע של בהירות פנימית הבנתי שאני מבזבזת אנרגיות – במלחמה פנימית בין רגשות שונים. מאז ניסיתי בכל פעם לבחור ברגש אחד מבין השניים, כדי להקל על עצמי.

כשקראתי את מה שכתבה גיסתי, חני ברקו, הרגשתי חיבוק פנימי. אין כאן מלחמה, יש כאן אורות צבעוניים שלכל אחד יש תפקיד וחשיבות. האור שנוצר, גם כשהוא לא הרמוני, הוא הרקע להצגה של חיי. קראי אותה גם את.


"איך הבית נראה!"
"תראי מה השעה, שוב תאחרי לעבודה!"
"אוף אוף אוף! נמאס לי מהבלגן הזה!"
"אויש, לא קניתי לחם…"

הבוקר התעוררתי עם הדיאלוג הרועש הזה בתוך הראש שלי. אתמול בערב הלכתי לישון בתשע. על השולחן נשארה מבוישת הרשימה "מה צריך לעשות הערב". הכלים בכיור, הכביסה הרטובה בסל, ואני הלכתי לישון. בבוקר, כאמור, באו המצפון, האשמה והביקורת.

זה היה יכול להיראות כך: אני קמה מהר, לחוצה ועצבנית. הילדים שקועים במשחק, אני מנסה לזרז אותם, הם לא מקשיבים. אני נלחצת יותר. כל הבוקר הולך עקום, הכל נופל לי מהידיים. בסוף איכשהו יצאנו לגן-כיתה-עבודה (באיחור כמובן), אבל זה לא היה כיף.

נזכרתי שאני יכולה להקשיב. נשארתי עוד שתי דקות במיטה, וניסיתי להקשיב לקולות.

היה בי קול עצבני וכועס מאוד, שניסה להוכיח אותי אחת ולתמיד על כל מה שלא עשיתי בסדר אתמול ובכלל. הקשבתי קצת, ואחר כך קטעתי אותו בנימוס והסברתי שאשמח לשמוע אותו בהרחבה בזמן נינוח יותר (בכל זאת, בוקר).

ואז ניסיתי למצוא בתוכי צד אחר, הסתכלות שונה על הדברים. אולי יש למישהו מילה טובה להגיד? כן, יש.

קול שונה מאוד, שקול ואובייקטיבי, הסביר לי שדווקא היה נכון מאוד ללכת לישון מוקדם. "ללכת לישון מוקדם עשה אותך אמא יותר טובה או פחות טובה?" הוא הקשה עליי. "יותר טובה", הודיתי, והבוקר שלי הפך להיות הרבה יותר שמח.


אני אוהבת את הקולות הפנימיים שלי. בדרך כלל אני מכנה אותם "דמויות פנימיות". כל אחת מהן מבטאת צד אחר בתוכי, משהו שחשוב לי, צבע מסויים. כל דמות נותנת לי מתנה בדרכה שלה.

גם את המבקרים, הלחוצים והעצבנים אני אוהבת. כשאני מצליחה להקשיב לדמות בלי להיבלע בתוכה, כשאני זוכרת שהיא מבטאת חלק מהאמת שלי אבל לא את כולה, אני לא נבהלת. אז אפשר לשמוע את הנקודה האמיתית בתוך הביקורת והלחץ.

המבקר הפנימי שלי מהבוקר הזכיר לי את הצורך שלי בסדר וארגון. מאוחר יותר באותו יום נתתי מקום גם לו, וסידרתי את ערימת הבגדים ליד המיטה שלי. אם הייתי שומעת רק את הקול הסבלני והמרגיע, היתה חסרה לי הדחיפה להתאמץ ולסדר, ובסופו של דבר הייתי מוצאת את עצמי שוב במצוקה.

עד כאן דבריה של חני.

אם מעניין אותך לשמוע עוד על ההקשבה לקולות הפנימיים, או בכלל מחני – יש בה עוד הרבה אור – הנה הפרטים:

חני ברקו, מאמנת אישית וזוגית – 0528023791

(לי זה הזכיר גם… כשצועקים לרוב זה בגלל מאבק רגשי פנימי. הקשבה מתוך חמלה יכולה לעזור. דיברנו על המתח הפנימי הזה גם כאן, כי הוא אופייני במיוחד לתקופות מעבר, כמו בהריון ואחרי לידה.)

8 תגובות

  1. איזה כיף לקרוא אותך, חני! מעוררת השראה להקשבה פנימית ולמתן מקום לכל הרבדים.. תודה!

  2. מזכיר קצת ומרחיב את "הקול בראש "…
    מעניין שנותנים את המקום לכל קול. מבחירה.
    תודה רבה!

    1. אני זוכרת שכשראיתי את הסרט, ציפיתי למשהו אחד ובסוף נאבדתי בתוך העלילה. קמצוץ זכור לי, אבל אולי אם אני אראה עכשיו שוב, זה יהיה בהיר יותר

  3. סופסוף התפניתי לקרוא בנחת ולתת למילים האלו את המקום הראוי להן. כלי נהדר.מרגישה שצריכה להתאמן בו ברגעים רגועים יותר, לפני שאצליח לשלוף אותו ברגע מאתגר כמו בוקר. בהחלט אנסה. תודה על האירוח החשוב הזה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s