משעמם לי!

יש בי ילד

בא לי להיות מספיקה. בא לי לחוש סיפוק. בא לי להספיק. כן, כן, באמת! יש קול כזה בתוכי, והוא קולו של ילד שמפחד לא להיות ראוי לאהבה ודורש ממני להספיק בלי הפסקה. כשאני מנסה להחליש את הקול הזה, הוא רק מתחזק. כשאני נלחמת ברצון שלי הוא נלחם בי חזרה. התוצאה הסופית תמיד תהיה לרעתי.

אם נאהב את הפחד ונענה על הצורך שעומד מאחוריו, נעבור ממרחב של לחץ למרחב של נינוחות. נחבק את הרגשות הכואבים כמו הילדים הקטנים שהם באמת, וכך נוכל לבחור בלי פחד את מעשינו. מתוך אהבה ובמרחב של אהבה מַשברים נִרפאים.

יֵש בְּךָ יֶלֶד כְּבֶן שָלֹש שֶלֹא לָמַד דָּבַר בְּמֶשֶךְ שְלֹשִים אֶלֶף שָנָה, לִפְעָמִים זוֹ יַלְדָּה. עָל יֶלֶד זֶה לְהַחְלִיט אֵיךְ לְהַצִילְךָ מִמָּוֶת. הוּא אָמַר דְּבָרִים כְּגוֹן: שֵב בַּבַּיִת, הִמָּנַע מִמַעֲלִיּוֹת, אֳכֹל רַק בְּשַׂר אַיַּל-הַקוֹרֵא.
אַתָּה חַי עִם יֶלֶד זֶה, אֲבָל אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתוֹ.
אַתָּה נִמְצָא בָּמִּשְׂרָד, כֵּן, אַךְ אַתָּה חַי עִם יֶלֶד זֶה בַּלַּיְלָה. הוּא חֲסַר מֵידָע אֲבָל הוּא בְּאֶמֶת רוֹצֶה לְהַצִיל אֶת חַיֶּיךָ, וְהוּא מַצִּיל. בִּזְכוּת יֶלֶד זֶה נִצַּלְתָּ מִפֻּרְעָנֻיּוֹת רַבּוֹת. יֵש לוֹ שִשַּה רַעְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים. חֲמִשָּה אֵינָם פּוֹעָלִים. בְּדִּיּוּק בְּרֶגַע זֶה הוּא חוֹזֵר עֲלֵיהֶם בְּאָזְנֶיךָ.

(רוברט בְּלַיי)

השעמום מעיד שמה שאני עסוקה בו – אינו מכוון עבורי, שאני מסתובבת בעולם בלי לשים לי סוגריים. הוא מזכיר לי שאני לא במקומי, שסטיתי מהשביל הדו סטרי וכדאי שאחזור אל אחד מנתיביו: לעשייה או לנוכחות. השעמום קורא לי כמו השמש אל הצמח לגדול בכיוון הנכון, גם אם זה דורש ממני לצאת מאזור הנוחות שלי או להרחיב אותו.

השעמום הוא התרנגול על שבשבת הרוח, מכוון אותי למקומי, משיב אבֵדתי. השעמום קורא אותי להתבונן, מאמן אותי לקשב, לו רק ננצל הזדמנויות. נשביע את רעב השעמום וָלא – הוא עלול להתחלף בריקנות אטומה אפורה, בדיכאון. אם אגיד לילד הפנימי: 'די להשתעמם, לך לעשות משהו!', אפסיד את ההבנה מה בדיוק משעמם אותי, מה נכון לי. השעמום הוא קריטי.

זה קשה. החיישן הפנימי לוחץ לנו על כל האזעקות הפנימיות כשהוא מזהה שעמום, כדי שנשמע, כדי שנראה לו לאן ללכת. אם נהיה קשובות, נשתנה ונתדייק – הכאב יהפוך לצמיחה. איך שומעים אותו?

תרגיל בשעמום

"הוא קם בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, יורד לנהר להשתכשך קצת ואחר כך משחק בבוץ", כך תיארתי לילדים שלי את סדר יומו של ילד אפריקאי קטן נטול שיעמום. ואחר כך ביקשתי מהם להמשיך ולתאר איך חי ילד כזה, להתחבר לילד חסר-השיעמום שבתוכם, על החוזקות והחולשות שלו.

זו היתה שעת רצון, לא תמיד הילדים נענים לנסיונות השיח שלי. "את חופרת"! הם אומרים לי, מקדימים את זמנם. זה חשוב לי, אז אני מנסה: מכניסה את השיח לסדר היום, בוחרת משחקים מקדמי שיח ועוד נסיונות שעוד נעסוק בהם. הם גדלים לתפארת, משוחחים ומשתפים. אני מרוצה.

הפעם בחרנו להתמקד בשיעמום. "מה אתה מרגיש כשאתה משועמם"? המשכתי לשאול והם ענו וכל אחד במילותיו תיאר את התסכול הטבעי, הפיזי כמעט, שהשעמום מביא איתו.

ביקשתי מהם לשבת על הכסא ולדמיין שהתחושה הזו היא ילד קטן הנמצא בתוכם. לתאר איך הוא נראה ומה הוא רוצה לעשות, מה הוא אומר ומה הוא מבקש – להיכנס לדמות וממש להציג אותה, להיות הילד ששמו תסכול. ראינו שמאחורי התסכול מתחבא פחד: פחד מאיבוד כיוון, מבדידות, מחוסר מעש, מחוסר ידע, מכך שלא יראו אותי או פחד אחר.

הוספתי כיסא נוסף להצגה. "זה הכיסא של אמא שלו" אמרתי, וביקשתי שיעברו מכיסא לכיסא ומתפקיד לתפקיד, מעין הצגת יחיד, תרגיל בסיסי ומוכר בפסיכודרמה. דו-השיח שנוצר היה מרתק והעיד על מאבק פנימי שהשעמום מעיר בתוכנו, בין הנחת ללחץ.

התרגיל יכול להסתיים כשצד אחד גובר או ב'הפסקת אש', לעיתים רחוקות יימצא מיד איזון. נסי אותו גם את – תקבלי הרבה חומר למחשבה ולשיחה על ועם ילדיך, ורמזים איך לגשת לכל אחד מהם וכיוון מחשבה אודות האש שמניעה אותם מבפנים.

או עם עצמכם

כשאתם נתקפים שעמום, תנו לו למחוץ אתכם. מדובר בתהליך למידה שלם שדורש להיות בו זמן ולחוות אותו עד הסוף, בלי לברוח ממנו למדיה או למנגנוני הדחקה אחרים שאנחנו מורגלים בהם. להקשיב בסבלנות ובחמלה למה שהשעמום מבקש מאיתנו לשנות, בלי לכעוס על הקול הרם שבו הוא מבקש זאת ומתוך נכונות להשתנות לאט-לאט בהתאם לבקשות הפנימיות שהוא מציף. לתרגל חוסן, לגלות יצירתיות.

גם כשסדר היום מיטיב ומכיל תחנות מנוחה, הוא יכול להפריע לילד הפנימי לחיות בלי גבולות. בחמלה ובגמישות נשבור לפעמים גבולות, נזרוק את כל מה שתכננו לפח ונתחיל בדף נקי.

קחי את כל התכניות שתכננת, את החיים שחשבת לחיות, את המחר שתכננת לפרטיו, את כל התכניות שתכננת לחופש הגדול – הניחי את כל אלה בצד. שאלי את עצמך את אותן שאלות התמקדות: לְמה את זקוקה? איזו עבודה יצירתית את מנסה לחסום כרגע? מה ילד התסכול צועק בתוכך? זאת התכנית הבאה שעליך לתכנן.

מה זה אומר? כדי שהמחשבות הערפיליות יהפכו למעשים ולטיפות של גשם, צריך קודם כל להיות קשובים אליהם, להיות מודעים לתחושות ולרגשות. לאחר מכן, מגיע שלב התכנון. הוא דורש מילים. והמילים הכתובות זכורות יותר, זה כשרונן, אז כדאי גם לכתוב. ואחר כך אפשר לעשות.

או אולי בלי תכנית או תרגיל – פשוט לחיות, כי החיים עצמם הם קסם. תני לשעמום לשנות את מסלולך ובלי וֵויז להיאבד אחריו ללכת אחרי הבטן, למצוא את חוזקותיך, להפוך למי שאת רוצה להיות.

תכל'ס

אם כרגע מה שאת זקוקה לו הוא זמן שקט, או ששיח לא נמצא כרגע בראש סדר העדיפויות – זה בסדר. מותר להניח פלסטרים על שעמום כשיש דברים דחופים יותר מיצירתיות או שלווה. אני מבטיחה לך: הכול בסדר. הכי חשוב לנשום.

אבל אם את מסוגלת וזה חשוב לך כרגע, נסי לשמור זמן ספייר לתהליך, לשיח ולדינמיות. צמצמי את כמות המשחקים, כדי שלא נוכל להציע כל פעם משחק אחר במקום להבין מה מסקרן אותנו באמת. שמרי על משחקים שמאפשרים דמיון והבעה רגשית, כמו תחפושות, אביזרים למשחק דרמטי, חומרי יצירה וקוביות. ותרי על תפקיד 'האמא המפעילה', גם אם זה יוריד לך מהפאסון. את אותה האנרגיה תוכלי להשקיע בדברים שחשובים לך יותר.

תתאמנו בלהשתעמם. כל יום קצת.

(למנויות בבלוג הכנתי חוברת: מתי בפעם האחרונה…? אם את מרגישה שעמום ואת מחפשת רעיונות להתחדשות, את מוזמנת למצוא בה מאה רעיונות שהם בעצם קריאות כיוון לצורך פנימי. נסי לחוש תוך כדי קריאה לאן הלב נמשך או מתי עולה בך התנגדות, כי גם כשהחיים עמוסים – הלב זוכר.

את הסיסמא קיבלת במייל ואם את נתקלת בבעיות, אז מוזמנת ליצור איתי קשר.)

4 תגובות

  1. מסקרן. שעמום כקריאת כיוון. אני מאוד אוהבת שעמום ומתעסקת הרבה בנושא הזה, אבל לא חשבתי על זה ככה. מאוד מתחבר לספר שקראתי, "איש לומד לעוף". מלא שאלות וכיוונים לדייק את הכיוון שלנו

  2. וכמובן צריך להזכיר את מחלת דור-הסמארטפון, דור שלם שלא יודע להשתעמם ושלא מתאמן על כך כלל.
    בהקשר של הורות, זו התגובה הראשונה שלי ל'אבא/אמא, משעמם לי!' של החופש ובכלל: אני מודה לה' שהילד שלי מתאמן על שעמום. זה נדיר היום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s