קורות חיים

מי אני? יש כל מיני דרכים לספר את הסיפור הזה. בפוסט שלפניכן שתי דרכים נוספות, מהצומת שבה המקצועי והאישי נפגשים. את שתיהן כתבתי מזמן: אחת בדף הפייסבוק של הבלוג זצ"ל ואחת בפרופיל הפייסבוק האישי שלי. עכשיו רק העתקתי, מילה במילה.

(זוכרים שהתמונות בבלוג הן חלק מדרךהאמן365?)

אז יאללה, מתחילים—

  • אמ;לק: אני מחפשת עבודה שבט תשע"ח – כתיבת היכולות שלי מכל תחומי החיים:

אני
סקרנית מהחיים
כותבת טוב
(מכמה מילים ובדל מחשבה אני טווה חוטים ומסבכת אותם ואז פורמת ויוצרת יהלומי משפטים)
אוהבת לדבר עם אנשים
אחלה עם אינטרנט
צריכה לפעמים גם את השקט שלי
שמה לב לפרטים הקטנים
לומדת ומשתפרת כל הזמן
יודעת לתכנן ולפתח וגם לתקן שגיאות
רגישה
יצירתית ואוהבת 'ליילד רעיונות'
יודעת לחשוב ועם ידע רחב
לא טובה בעבודה תחת לחץ או ביקורת
סבלנית ויודעת לוותר
מתה לעבוד עם אימהות ועבור אימהות
בשנתיים האחרונות הייתי עצמאית ונהניתי

תואר ראשון בגיל הרך
ניסיון מסוים ומוצלח במכירות
ירושלמית (עוד) לא נהגת
בינתיים עם בת שנה בבית

  • בלי הגדרות תחילת תש"פ – פירוט העבר התעסוקתי שלי ומה למדתי מכל עבודה שעבדתי בה:

קראתי את הפוסט הנהדר של רעות דומיניץ והוא עשה לי חשק לתאר מה העניקה לי כל עבודה בחיי. עוד דרך להכיר אותי.

סיפרתי את הסיפור הזה כבר. הפעם הדגש יהיה על מה למדתי מכל עבודה / מוסד לימודים. יאללה? מתחילים!

עבדתי בבייביסיטרים קבועים ומזדמנים.
גיל: 12 – 14
למדתי שאני מרגישה בנוח בחברת ילדים. למדתי להכין ולהגיש ארוחת ערב. למדתי לקלח. למדתי להשכיב לישון חבורת זאטוטים. סיימתי את הארי פוטר מספר שש בבייביסיטר אחד, כשהילדים כבר ישנו.

עבדתי כמדריכה בקיטנות.
גיל: 15 – 17
למדתי להציב גבולות (לא בורחים לכביש בדרך לאוטובוס, למשל). למדתי שילדים עייפים זה מתוק ומתיש. למדתי לשוחח עם ילדים בגובה העיניים ולעודד אותם לשוחח זה עם זה. לימדתי ילדים ועד היום אני זוכרת איך המשחק פתאום עשה לי פלאש-בק מטורף לכל מה שלימדתי. למדתי שבתוך כל קבוצת ילדים יש ילד רגיש מאוד ושזה מאתגר עבורו, אבל זו עדיין מתנה גדולה.

ובכל זאת ולמרות שתמיד אמרו לי שאעבוד עם ילדים, שאהיה גננת, שאני מספרת סיפורים מופלאה, שיש לי סבלנות – הלכתי ללמוד עיצוב גרפי.
גיל: 18 – 18.5
למדתי לסמוך על תחושת הבטן שלי ולהרגיש מתי דברים מציפים אותי ופוגעים בי. למדתי שיש בתוכי רצון להצליח, אבל שהרצון להישאר ברגישותי חזק ממנו. למדתי להביט על דברים מדוייקים ולשמוח ביופי שנוצץ מהם. למדתי שלא כל הנוצץ זהב. למדתי שיותר מהיופי חשוב האופי. למדתי שהאדם הביקורתי ביותר הוא חסר הביטחון הגדול ביותר. למדתי שקיים לחץ בעולם. כן, עד אז לא פגשתי בכך. למדתי בדרך הקשה שכדאי להתחיל באזור הנוחות.

כן, ילדים.

עבדתי במילויי מקום במשפחתונים ובגנים.
גיל: 19 – 20
למדתי שהבקרים שלי יקרים לי, שאלו הזמנים המקודשים שלי. למדתי להתבונן. בילדים ובגננות. למדתי לחייך גם כשאני עייפה ולהקשיב גם כשאני כועסת. הבנתי שחינוך הוא הלב הוא המחשבה על הילד כל הזמן הוא הבכי המתוסכל והחיוך המסופק. של הילד ושלי. למדתי שהמשפחה היא הגורם הכי חזק בחינוך והיא לא מובנת מאליה. למדתי שהכוח של גננת מטורף. כוח של אהבה.

קשתות, רק בשחור לבן. השראה: https://betzeva.com/

למדתי חינוך לגיל הרך.
גיל: 19.5 – 22.5
למדתי שכדאי להשקיע במקומות שאני נהנית בהם. הם לא תמיד המקומות הקלים יותר, הם המקומות שמסקרנים אותי, שמעוררים בי שאלות. למדתי שמרצה טוב הוא מרצה נוכח, מרצה שלא מפחד משאלות, שהשיעור שהוא מעביר הוא – הוא עצמו ונסיון החיים שלו ולא רק ידע יבש. למדתי שהשיעור הגדול ביותר הוא שיעור המולטיטאסקינג: לרוץ מהנקה לשיעור, לרוץ מהנקה לעבודה מעשית, לנסוע בטרמפים ובאוטובוסים, להשאיר בבית ילד חולה ועוד. למדתי שאם לא אקשיב ללב, אני עלולה לחלות. לחלות ממש, כולל ניתוח בתחילת היריון והתאוששות של חודשים. אז למדתי גם לקחת הפסקה מהלימודים כשצריך, להתמקד בדבר אחד – להבריא. למדתי המון על ילדים וגם קצת על ילדים רגישים מאוד. למדתי לפטפט עם חברות. למדתי לשים גבולות לחברות ולהישאר חברות. למדתי שמי שאת לומדת איתה נשארת חברה כי חלקתן פיסת חיים יחד והלב הפתוח לא ייסגר גם אחרי כמה שנים. למדתי בפעם המיליון שהלב הוא כל הסיפור.

אבל הוא לא כל הסיפור.
התחלתי לעבוד בגנים. שנה אחת בגנים של משרד החינוך ושנה נוספת בגן פרטי.
גיל: 22.5 – 24.5
למדתי להשקיע בלב, גם אם כולם סביבי מחפשים נצנוצים. למדתי שלב לא מספיק כשמתערבבים בתוכו אלפי רגשות ושילד מחפש לב רגוע וידיים בטוחות. נכשלתי. ניסיתי שוב. עברתי לא בהצטיינות. למדתי להגיד בקול רם שנכשלתי. למדתי לבכות מכשלון ולהרים ידיים. ואז להמשיך. למדתי שלבכות זה לא מספיק וצריך להמשיך להשמיע את קולי, להתעקש להיות מובנת. למדתי שזה לא קל לי. למדתי שאני בתוכי ילדה קטנה, ילדה טובה, ילדה שקטה ופחדנית. למדתי ללכת בכל רגע צעד אחורה ולשאול: על מה אני יכולה לוותר.

ויתרתי. פתחתי גן פרטי, בבית שלי. בין 2-9 ילדים.
גיל: 23.5 – 27
למדתי שאני פורחת כשאני בוחרת. למדתי להוציא קבלות ולדרוש תשלום בזמן. למדתי שכדי לקבל את מה שאני רוצה אני צריכה לפעמים להפוך שולחנות וירטואליים. למדתי לבחור בצעדים קטנים לפרוח. פתחתי בלוג כדי שיאפשר לי לפרוח ולהשמיע את קולי, בינתיים וירטואלית. למדתי שלב דורש מגע וחיבוק וזמן. למדתי להציב גבולות, אבל הפעם באמת – בשלווה ובהקשבה. למדתי שאני גננת נפלאה. יש אומרים מופלאה. (איזה פחד להגיד את זה בקול רם.) למדתי שזה לפעמים משעמם אותי ולפעמים מאתגר אותי ולפעמים מתסכל אותי ושזה סיפור רגשי שמושפע מכל המולטיטאסקינג מסביב. למדתי שיש תחתית לחיים ושמשם אפשר רק לעלות.

אני עולה.
למדתי בקורס של חמוטל שהינו.
גיל: 27 – 27.5
למדתי שיטה מופלאה מלאת לב וכשרון ללמד ילדים קריאה. למדתי שחלומות אפשר להגשים עד הפיפס הכי קטן במקצועיות ובחמלה. למדתי שגם אני יכולה להשקיע המון כדי להגשים חלום. למדתי שלפעמים לברוח זה לפרוח זה להתמלא כוח.

אני עובדת בשיטה הזו.
גיל: 27.5 ועדיין.
למדתי שאני פורחת כעצמאית. למדתי שילד הוא קסם מלא לב ופחד. ילדים רגישים אפילו יותר. למדתי שהצלחה מביאה חיוך. למדתי שיש לי אפשרות להפריח את החיוך הזה בסבלנות, במקצועיות וברגישות. למדתי שכשילד פורח – כל המשפחה פורחת איתו. למדתי לשמוח בעבודה היומיומית השוטפת.

עבדתי בעבודה מזכירותית.
גיל: 27.5 – 28
למדתי להרים צלצול ולנג׳ס. למדתי, שוב למדתי, שהלב הוא ברומטר נהדר למקומות שאני יכולה להשמיע בהם את קולי ויכולה להפריח אחרים. למדתי שקו דק מאוד מפריד בין מרחב עבודה מפריח למרחב עבודה מלחיץ. למדתי לעבוד תחת לחץ. לא למדתי לאהוב את הלחץ. למדתי שאני יכולה לתכנן בריחות ולבחור מרדפים. למדתי שיש לי קול כאן במציאות. למדתי להשמיע קול של אחרים ברגישות. למדתי לעצור באמצע, להתרכז במשפחה שלי.

בימים אלו נכנסתי לעבודה נוספת כמדריכת צוותים בתכנית לצמצום פערים בקריאה. העבודה הזו הספיקה ללמד אותי שלפעמים בקשות יכולות להתגשם, מהר ובקלות. אמן על כולכן. למדתי שמרחב מיטיב הוא מרחב מקדם. למדתי כמה השפעה יש לבית ספר על הילד וכמובן, שהכול נמדד בלב, עם אהבה מלאת רגשות סותרים, נעימים וכואבים.

לומדת להמשיך ללכת. להמשיך לחלום.

הערה עדכנית אדר תשפ"א

הרבה דברים לא כתבתי, אבל הליבה ישנה. ועוד: מאז השתנו הרבה דברים ובכל זאת, לא השתנה דבר.

למרות מרחק הימים והשנים, אני חושבת שיש במילים האלה ערך ואפשרות לשתף, להכיר ולתת מבטים נוספים על כל מי שאנחנו. גילוי נאות: למילים האלה יש גם ערך מהדהד עבורי. מין קול שמזכיר לי: פעם ידעתי מי אני, כמו פתק בבקבוק סגור שנפתח. אני ממליצה גם לך לנסות ולכתוב את קורות חייך במבטים מיטיבים כאלו. תוכלי לכתוב לי כאן או מתיבת המייל שלך לberkshira@gmail.com.

אני כבר מצפה לשמוע את הסיפור שלך מכל דרך שתמצאי לנכון 💛

(והנה עוד דרכים להכיר אותי:

  1. פוסט על החוזקות שלי
  2. אודות
  3. או סתם לשוטט בבלוג)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s