מותר לעמוד בצד, מותר לנסוע לאט

איך אוכל להיות כליצן בקרקס, לג׳נגל עוד ועוד כדורים באוויר? אני מתאמנת באומץ: רשימות ארוכות, נשימות עמוקות ושפתיים חשוקות עד שתיקה. מתגעגעת לקצב, לסדר ולשקט, וכמו לדובדבן בקצפת – גם לשירים.

לִכְתֹּב אֶת הַיָּרֵחַ מִתְמַלֵּא וּמִשְׁתּוֹקֵק

הַפְּרָת רִאשׁוֹן עַל שֵׁם הַקִּרְבָה
וְאָבִיב שֶׁבֵּינִי לְבֵינִי וּבֵינְךָ
בִּשְׂעוֹרָה וּתְמָרִים, בְּכַדִּי עַל שִׁכְמִי
וּמַרְפֵּא בְּכַנְפֵי מַנְגִּינָה

אַחֲרָיו תּוֹר פִּישׁוֹן וְהַקַּיִץ אָרֹךְ
אֲרוּזוֹת הַמִּלִּים, נִשְׁכָּחוֹת הֵן בַּגֹּרֶן
רַק גַּעֲגוּעַ אֶל שֶׁיִּהְיֶה
חַם וּמַר וְיָבֵשׁ וְאוּלַי לֹא הָיָה

בָּא הַסְּתָיו צָלוּל כֻּלּוֹ.
לֹא נוֹתַר דָּבָר מִלְּבַד הַשֶּׁקֶט,
וְעָנָן קָטָן מֵעַל חִדֶּקֶל
הֵבִיא אִתּוֹ כְּעֵין גֶּשֶׁם וְקֶשֶׁת

חָמַק עָבַר. הִנֵּה חֹרֶף
שִׁבְעָה יָמִים דּוֹפֵק הַגֶּשֶׁם
הַקּוֹלוֹת נִשְׁמָעִים אֶל גִּיחוֹן
וְהָאָרֶץ בּוֹקַעַת רוֹעֶדֶת

חֲבוּיִים הָעֵדֶן, הָאוֹצָר וְהַגַּן.
הַמַּפְתֵּחַ נִשְׁכַּח וּבַצֹּרֶת.
וְרַק בְּלֵילוֹת שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא–

אחרי געגוע אני לומדת גם דרך מנוחות, כי כשאני מתרחבת הכול מתרחב, החרדות מתייתרות וכל החשוב לי מתייקר ומתחזק. אני שוכבת במיטה. עוד לא קמה. הראש חושב — משימות, כרגיל. קודם כל תמונה של משהו שצריך לקרות וכמה חשוב שזה יקרה ושאני אעשה שזה יקרה – מורגשת בכתפיי בכבדות.

באוטומט לא-נשלט אני מנסה למצוא רעיונות לדרכים שבהן אוכל לבצע את המשימה הזו, אך הנה צלעותיי כלוב, ואני ציפור קפואה כאבן בכנפיים סגורות, וזבוב קטן מתחיל לזמזם בראשי ומספר לי שאני לא-משהו – לא אנרגטית מספיק, לא אחראית מספיק, לא זורמת מספיק, לא מתוקתקת מספיק.

וכמו מושך הוא איזה חבל בתוכי, נפתחת משימה שנייה באותו הסדר. אבל הפעם – אני במיטה. לולאות מחשבתי לא נתקעות בפקק המעשים ולא תוקעות אותו, אלא נפרמות אט אט בשקט.

כך אחרי המשימה השנייה, אני חושבת על השלישית, אבל אותה אני דווקא אוהבת לבצע וקמצוץ ריח גן עדן מעפעף באפי. אז נפתח הסכר ואני נזכרת בחשקים היותר כמוסים, בחלומות הגדולים. הם מתחבאים היטב מאחורי החרדות, כי מפחיד להתחייב לעצמי.

והנה נפרם, אך זהו הלוּפּ הקבוע – תחושת חשיבות, חוסר אונים ואשמה. בואי נתעכב עליו רגע.

כמה הוא התחזק מאז הפכתי לאמא. איך נוספו אינספור דברים חשובים שאין לי עליהם שליטה. אל תטעי, אני לא רוצה לאבד את חרדת הקודש – לא רוצה להפוך לאמא שיודעת בדיוק איך להתנהל עם ילדיה. רוצה לבחור כל פעם מחדש, מתוך נוכחות וקשב לאמא שאני עכשיו ולילדיי כפי שהם כרגע.

למצוא את השקט והקצב שלי בכל פעם מחדש. בעצמי. לא ככה.

קשה, כי בתוכי חוסר האונים והאשמה יוצרים חומה: אני לא יכולה אפילו להודות בקול שאני לא יכולה. ואם לא להציץ מאחורי החומה הזאת אל החשקים שמאחוריה, אפשר לתת לה את המקום להיות מה שהיא כרגע. להודות בקול או בכתב (העט על הדף הוא קסם) בחוסר האונים ובאשמה. 'זה חשוב לי ובכל זאת אני לא יכולה להצליח'. אחר כך הבהירות משחררת את החרדה: 'היום – רק היום – אני לא יכולה' ומאפשרת לי לנסות שוב.

אני עוצמת עיניים – גם באמצע היום, אי בלב מעשים – ורואה את עצמי עומדת בחדר קטן. במרכזו דופק מוניטור, כמטרונום מכוון אותי לקצב ליבי שלי. מאחור שורת ארונות-ארכיון ארוכה מאפשרת לי לשמור חצאי תהליכים בלי לחשוש שיאבדו. תמיד אוכל לגשת ולמצוא אותם שם. אני חשה את החדר בפעימתו עטוף ברחם נושמת שמונעת חיכוך ושריטות מגלגלי השיניים של העולם. – יש לי רשות לעבור מחרדה לחשק. יש לי רשות לעצמי. חדר משלי.

והבלוג! שהוא עוד דרך לבנות לי רשות ולהדהד אותה החוצה. חשוב לי להמשיך במדריך החוזקות הגדול, ויש בי סקרנות לכתוב על עוד: על דרך האמן, על פרידה ממדיה, על הכרת תודה – לכתוב ולתרגל(!), לחזור לפוסטים שעוד לא סיימתי, ואולי גם לכתוב מדי פעם, כמו עכשיו, מחשבות ותובנות שמסייעות לי ואולי יכולות לעזור גם לך.

והנה נוצרה לה רשימה. כדי שלא אתערבב שוב בתוך החשוב וחוסר היכולת, כדי שאשאר באהוב, הנה תזכורת לעוד רְשויות: מותר לי לטעות; מותר לי לגלות את הדרך; מותר לי עם הפסקות; מותר לי לא לעבוד מסודר; לעבוד מעגלי ולא ישר – ומותר גם לך!

ואיך מביאים את המותר ליוםיום? אשתדל לייצר לי חמש דקות בתחילת כל בוקר בלי טלפון, בלי רשימת המשימות ובלי אחריות על הילדים – שכל אלה מעוררי חרדה עבורי. אם אוכל, אמצא לי דף ועט, כדי להפוך מחשבות ומילים לכתובים שיש בהם מן המעשה (כי אם כתבתי בחופשיות, כבר הבאתי לי מעט מן החופש, למשל). תנסי גם? 💛

(כל התמונות בפוסט מתוך נִתְקַלֵּף)

4 תגובות

  1. לזה התגעגעתי…תודה
    את סופרת, את משוררת, בעיקר אישה, או ים, או מים שקטים, לזה התגעגעתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s