לצייר את מה שאני מרגיש – רעיון לשיח בציור (וגם שתי מתנות)

כתבתי בפוסט ישן ש"אני אוהבת ליילד חלומות" והתכוונתי שאני אוהבת להיות מיילדת של חלומות. קוראת אהובה ויקרה כתבה לי בתגובה שאולי יש כאן גם משמעות של להפוך חלומות לילדיים, ולתת להם את מתיקות הילדות.

"הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש", ואנחנו, אחרי שכתבנו ומחקנו מצאנו לנו דרך עוקפת. הקול שקורא בנו בגעגוע לילדות מחפש חידוש במבט בוגר, סקרן ובטוח. הקסם הוא החיבור בשכבות הלב ביני ובין הילד שלי או הילדה שבתוכי.

בחיבור הזה אין הבחנה בין הילד למבוגר. תרגילים שנראים מתיילדים – יכולים לתת ערך רב למבוגרים וכאלה שמבקשים מבט בוגר – מתאימים גם לילדים. ליצור שיח שיש בו מקום לכל צבעי הקשת, למר ולמתוק, בהנאה ובלי מאמץ – זה אתגר. התמקדות היא כלי חזק שיכול לעזור באתגר הזה:

"התמקדות היא דרך להקשיב, לגלות ולהבין את הרגשות ואת תחושות הגוף שלנו".

מקורו של הציטוט בספר המומלץ "להעז לצייר" שיש בו, בין השאר, שפע תרגילי ציור מתיילדים. גם עבורי, עוד לפני שהכרתי את לילך או התמקדות, היה טבעי להשתמש בציור כדי לפתח הבנה רגשית ולהתחבר לתחושות הגוף. הצעתי לילדים שלי לצייר את הרגשות שלהם ואת המקום שהם תופסים בגוף.

למשל, ברגע של כעס – אני כועסת. זה רגש בכותרת, כללי, לא בהיר ולא נגיש. מול הדף, אני יכולה להבין יותר את הכעס ותהליכים רגשיים אחרים שקשורים בו – אפילו אם אני רק משרבטת אותם, בלי לכנות אותם בשם. אני לוקחת דף וצבעים ושואלת בקול: מה אני מרגישה? מה אתה מרגיש? איך זה נראה בגוף? ומציירת בתשומת לב.

זכורה לי פעם שביקשתי מהבן שלי, שהיה אז בן שש, לצייר את מה שהוא מרגיש. הוא צייר את עצמו כמכונה משוכללת, מלאת חלקים וצינורות. החלק האחרון שהוא צייר היה הלב, אחר כך הוא צייר עליו קווים מאונכים ואמר: "אני סוגר את הלב בבית כלא וגם נועל אותו, כי אם הוא יהיה משוחרר – כל המכונות עלולות להתפרק, להתפוצץ ולהיסתם."

אני מאחלת לכל אחד מאתנו, ילדים ומבוגרים כאחד, לצייר את רגשותינו בבהירות ובפתיחות שכזו. אבל גם אם הציור יהיה מבולבל ועם לא מעט חלקים שסמויים מן העין, לכל פרט – קטן וגדול – יש במה להעשיר את ידיעותינו הרגשיות ולכל בחירה בציור משמעות: הצבע, הגודל, הצורה, המקום שהיא מונחת בגוף המצוייר, הקשר לחלקים אחרים, סוג הקו ועוצמתו ועוד.

זה כלי סופר עוצמתי.

באמת. אותיות מודגשות – זה כלי סופר עוצמתי – לא מספיקות, אז כדי לא לחזור על עצמי בנסיון להמליץ על הפעילות הזו, אומר רק שתוך כדי כתיבה נזכרתי שמזמן לא עשינו את זה אצלנו בבית ורשמתי לי תזכורת לעשות את זה שוב.


הנה עוד תזכורות: לפני שלוש שנים פרסמתי בבלוג שתי חוברות (כמתנה למנויות). הנה הן כאן שוב, והפעם שפע הרעיונות מוצע באופן חופשי. שתיהן מבטאות איכותיות ילדיות: סקרנות ורצון תמידי להתפתחות, בתמימות ומתוך אמון. הלוואי שנשמר בתוכנו את הקול הזה, נפריח אותו מחדש כשיתייבש ונשכיל לטפח אותו בילדינו.

בינתיים ולשם כך, אני הולכת להוריד את החוברות האלה (בלחיצה על הקישור), לקרוא אותן ולסכם לי מתוכן פעילויות וכיווני מחשבה שכדאי לחזור אליהן 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s