קריאת כיוון – להשמיע את קולי

אני משתדלת לנוע בעולם מתוך התאמה לערכים שלי, לחלומות שלי ולהבנות שלי, אבל בפועל הפחדים שלי, המגננות שלי ותחושות הבטן שלי מובילים אותי לא פחות. אני אנושית. כאן בבלוג, לעומת זאת, אני מחושבת בהרבה, יכולה לסנן אל המסך את מה שאני בוחרת להראות. ואולי זה פשוט האפקט של המילה הכתובה. אפילו כשאני כותבת חלקים שבתוכי הם פלונטר מכווץ – הם נראים מסודרים ומובנים, כמעט מרחיבי דעת.

משהו בתוכי שומר עליי מלערבב את החיים שלי עם מי שאני כאן. לא משתפת מהקישקע הנוקב של החיים, בטח לא בזמן האמת החם, וכמעט לא משתפת מהפרסונה האינטרנטית שלי את מי שאני פוגשת בעולם האמיתי. לפעמים רק מסמלטקת, בלי לפתוח את הלב בכלל, בלי לגלות שישנם בתי גווי.

עוד אמת נסתרת בין המילים: לפעמים אני מקנאה בדמות הזו, שמיוצגת במילים שלי. היא מבינה הכול (בדרך כלל לאחר מעשיי) וחיה את הערכים שהלוואי שהייתי יכולה לחיות כל הזמן. מצד שני: אני דווקא רוצה שבדמות הזאת, בגברת "אבנים חצץ חול", יהיה יותר ממי שאני, עם כל חושכיי וצלליי.

כדי להאיר יותר בעולם, אני רוצה למצוא דרך לערבב את האורות של מה שאני יודעת עם האורות של מי שאני. (להתחיל מלהגיד את זה בקול. למשל: אני יכולה ללוות אותך בתהליכי התמקדות.) אני רוצה להעז לא רק לחלום ולכתוב על זה, אלא להיות גם זאת שעושה את זה. אני מרגישה קריאת כיוון להשמיע את קולי ולקבל הדהודים חזרה. הקול שלי הוא המפתח, להתרחב ולהעביר יותר ממי שאני, מכל מי שאני.

אז פתחתי פודקאסט! ויש בו כבר שני פרקים שאפשר לשמוע בהם את קולי והלוואי שישמחו אותך 💛 לחיצה על התמונה תוביל אותך ישר אליו ->>>