מהי התמקדות?

"יש כל מיני דרכים להסביר מה זה התמקדות, ובעיקר – איך זה מורגש."

(יעל גלאון, התמקדות בבית)

דרך מספר אחת – הדרך הקצרה

ההתמקדות היא חוויה שמורגשת בגוף וברגש ומביאה לתובנות. ההתמקדות פותחת מבט סקרני ומרחב שהייה ואלו מאפשרים אינטגרציה וויסות ומרחיבים את אפשרויות ההבעה.

דרך מספר שתיים – בין מילים לחוויה

לא קל להסביר במילים חוויה שהיא בעיקרה מורגשת. תחשבי על לידה או על ראשית האימהות – יש בהן איזו איכות שקשה מאוד לתקשר אותה, והיא עמוקה ועוטפת מימדים רבים כל כך. לפעמים זה משאיר אותנו בלי יכולת לתאר את מה שאנחנו חוות לאדם אחר, בבדידות צורבת.

התמקדות נותנת מילים לחוויות האלה שמעבר למילים. התמקדות מייצרת חיבור אנושי שם, במקום האינטימי העמוק במעבר בין חוויה לא מדוברת לשיחה. זה ממש קסם. חיבור לעצמי וחיבור לבן שיחי, שהם התרופה הכי טובה לניתוק מעצמי ומהסביבה.

התמקדות היא הזדמנות להיזכר בחוויה שהשאירה את חותמה בתוכי במין ספריית רשמים פנימית. התמקדות היא הזדמנות לפגוש כך את כל מה שאני חווה, בלי לרוץ לשום מקום או לברוח. לשהות. לגלות שמתוך השהייה נפתחים בתוכנו שערים ותנועה חדשה נוצרת. בלי כוח, רק בהקשבה.

קשה לי להעביר את הקסם הזה כאן בפוסט. התחושה היא כאילו אני מנסה לחלץ רכב שנתקע בחול, במקום לתת לו פשוט לפרוש כנפיים ולעוף, או כאילו אני מנסה להגיש לך גלידה בתוך קפסולת פלסטיק. מילים מילים מילים מילים עוד ייכתבו כאן, בעיקר כדי לתת איזה הקשר, אבל העיקר חסר לי כאן, כי העיקר הוא החוויה.

דרך מספר שלוש – כגישה טיפולית וגישה לחיים

יוג'ין גנדלין, שהיה פסיכואנליסט הומניסט, מתלמידיו של רוג׳רס, ערך מחקר כדי להבין מה הופך טיפול פסיכולוגי לאפקטיבי. הוא מצא שהצלחת הטיפול לא הייתה קשורה במטפל או בסוג הטיפול אלא בצורת התקשורת של המטופל. המטופלים שהטיפול בהם הצליח התייחסו גם לתחושות הגוף שלהם כששיתפו בחוויות וברגשות שלהם. בעקבות המחקר פיתח ג׳נדלין את ההתמקדות, כגישה טיפולית חוויתית, כדי לעזור לטיפול להיות אפקטיבי וכדי לעזור לאנשים לטפל בעצמם, גם מחוץ לטיפול.

כי זו גישה טיפולית, אבל גם גישת חיים. מה שההתמקדות מציעה הוא מרחב הקשבה שבו תקבלי מי שיקשיב לך ותלמדי איך להקשיב לעצמך. התמקדות עוזרת לאנשים להבין את עצמם ולקבל את עצמם ללא שיפוטיות. היא עוזרת בריפוי ובצמיחה ומסייעת בויסות רגשי ובהפחתת חרדה ודיכאון. היא אולי כמו שהיתה מקשיבה לך האמא הטובה-דיה המושלמת.

התמקדות מכוונת לקדם תהליך מיטיב ולא מבקשת לטפל בקושי ספציפי ולפתור אותו. מצד שני, אפשר להשתמש בכלי ההתמקדותי כדי לפתור בעייה ספציפית. אני, למשל, נעזרתי ברוני רוזנס כדי להתמודד עם חרדת הנהיגה שלי ולהוציא רשיון. הבונוס היה תהליך מיטיב בעוד לא מעט תחומים.

לג׳נדלין היה חשוב להדגיש שבמרחב ההתמקדותי אין למטפל יתרון על האדם עצמו. זה רק הטכניקה, וכשמבינים אותה – אפשר ליצור מרחב כזה בתוכנו ובכל מקום. יחד עם זאת, לשיתוף של החוויות הפנימיות עם אדם נוסף – כל אדם קשוב, יכול להיות ערך כשלעצמו, שלעיתים יש בו תועלת. (חברה אפילו תיארה את ההתמקדות כחזרה לחוויה שהיינו בה לבד, אבל הפעם יחד עם עוד מישהו.)

דרך מספר ארבע – הממקדת

לפני כמה חודשים קראתי ספר מעולה ("עקורה", לאוהבי הפנטזיה) שהיה בו תיאור של קוסמת שמגלה שיש לה דרך לשלב ידיים עם קוסם אחר ולשלב איתו קסם בקסם. זה שואב כוחות קסם רבים משניהם ומעייף מאוד, אבל הקסם שנוצר חזק יותר מכל קסם אחר.

יש משהו דומה גם בהתמקדות. במרחב הקסום הזה, המתמקד וזה שמקשיב לו משקיעים מאמץ יחד, כדי לייצר את הקסם של החיבור. גם אני, כממקדת, חשה לפעמים חוסר ביטחון בדרך להיות המקשיבה האידיאלית – לייצר מרחב של קבלה מוחלטת, בלי שום ביקורת, אפילו כלפי קולות של ביקורת; להוביל, אבל להיות מובלת; זאת שיודעת ברגע הנכון לעצור וברגע הנכון להמשיך;

אני רוצה להתחיל עם הדבר החשוב ביותר שיש לי לומר: הערך המשמעותי בעבודה עם אדם אחר הוא להיות נוכח כיצור אנושי.

וזה המזל, כיון שאם היינו צריכים להיות חכמים או טובים, או בוגרים, או נבונים, אז סביר להניח שהיינו בצרות. אבל לא זה הוא החשוב ביותר. מה שחשוב הוא שנהיה בני אדם עם אנשים אחרים, שנזהה את האדם האחר כיצור אנושי שנמצא שם. …

לכן, כשאני יושב עם מישהו, אני לוקח את הצרות שלי והרגשות שלי ואני שם אותם כאן, בצד, קרוב כי אולי אזדקק להם. אני עשוי לרצות להיכנס לשם ולראות משהו. ואני לוקח את כל הדברים שלמדתי: טיפול קוגניטיבי, שיקוף, התמקדות, גשטאלט, רעיונות פסיכואנליטיים וכל השאר (הלוואי והיו לי יותר), ואני שם אותם כאן, בצד השני שלי, קרוב.

ואז אני רק כאן, עם העיניים שלי, ויש את האדם האחר מולי עם ההוויה האנושית שבו.

אם במקרה הם (האדם וההוויה הפנימית שלו) יסתכלו אל תוך עיניי הם יראו שאני סתם יצור חלש, עלי להרשות לזה לקרות. … הם יראו את הישות המעט ביישנית, מעט מסוגרת ומעט חסרת בטחון שיש בי. אני למדתי שזה בסדר. אין צורך שאני אהיה בטוח בעצמי מבחינה רגשית, ושאראה כאילו אני שם בכל מאת האחוזים. אני רק צריך להיות נוכח. …

וכך בהדרגה נהייתי משוכנע שאפילו אני מסוגל לזה. אפילו שיש לי את הספקות שלי כשאני עם עצמי, באיזה שהוא הגיון אובייקטיבי אני יודע שאני אנושי.

ג׳נדלין מתוך אתר המרכז הישראלי להתמקדות

אני משתדלת לבוא בלי שיפוט, בלי ביקורת, בלי עצה, אבל הדרך לתיאום ולסינכרון איטית ולעולם אהיה אנושית ולא מושלמת. האנושי המשותף הוא מרכיב חיוני בחמלה עצמית ומתנה גדולה שתהליך התמקדותי יכול לתת. להקשבה ולקבלה יש חשיבות גדולה עבור כולם. גם לי יש זמן ורשות לטעות, להיות פשוט מקשיבה טובה דיה. בכל מקום שבו טבעתי פעם, אני יכולה לצלול איתך עמוק וזה נותן תקווה לך ולי.

דרך מספר חמש – האיך

אפשר גם ללמוד איך מתמקדים לאט לאט, בצורה מסודרת. להכיר עקרונות וכלים של ההתמקדות, כמו: פינוי מרחב, שערי גישה, ששת השלבים להתמקדות ועוד. הלמידה מתרחשת במרחב האקדמי – הבנתי וכמובן גם דרך התנסות וחוויה.

רוצה לנסות?

אני חולמת על ליווי רגשי לאימהות שמשלב את כל כשרונות הלב שיש לי ושאולי מורגשים פה בבלוג פה ושם דרך המילים. הורה הוא הסביבה של הילד ולכן טיפול בך יצור אדוות מיטיבות ויהיה מתנה גדולה לילדים שלך.

אני מציעה את מי שאני, ולצידי אניח את מה שלמדתי לאורך הדרך: חינוך לגיל הרך, דרך האמן, התמקדות וגם את הקלפים ההשלכתיים שפיתחתי. שערי הגישה הדומיננטיים שלי הוא מילים, דימויים ויחסים, ואני לומדת להיות קשובה (החוצה ופנימה) לגוף, שהוא מפתח חשוב כל כך אל הנפש.

(אני צריכה להתאמן באומץ ופשוט להתחיל, לעשות צעד קטן ראשון—)