אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג

זיכרון לטווח קצר

על האישה שזוכרת הכול, שמעתי בלימודי התואר: בעלת זיכרון פנומנלי שבגיל תשעים זכרה כל פרט מחייה. כשאני אומרת כל פרט, אני מתכוונת לכל פרט, כולל האזוטריים ביותר, כמו התאריך שבו עשתה את הסתימה הראשונה או הצבע של הלק על ציפורניה של המיילדת שיילדה אותה.

המשך קריאת הפוסט "זיכרון לטווח קצר"

מודעות פרסומת
אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, ניהול זמן

בקצב הלב

צָרִיךְ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ לִצְעֹק אֶת הָאוֹר
אוֹ שֶׁמַּסְפִּיקָה לְחִישָׁה?
כְּמוֹ נְשִׁיפוֹת קְטַנּוֹת בְּצִירֵי הַלֵּדָה הָאַחֲרוֹנִים,
כְּמוֹ נְשִׁיפוֹת קְטַנּוֹת
מְכַבּוֹת נֵרוֹת קְטַנִּים שֶׁל פַּחַד, שֶׁל חֹשֶׁךְ,
מְבִיאוֹת אוֹר.

המשך קריאת הפוסט "בקצב הלב"

אימהות ונשיות, מאחורי הקלעים של הבלוג

סוכרלדת ראשונה

היום אנחנו חוגגים שנה לאבחון הסוכרת של הבן, סוכרלדת. יום נס, שכמו שאומר הרמב"ם, נציין אותו כיום טוב. נס שאבחנו את הסוכרת, לפני שהיו נזקים משמעותיים לגוף. נס שמדובר במחלה – אמנם כרונית ומעצבנת לפעמים – אבל ניתנת לאיזון. היו יכולים להיות דברים גרועים יותר.

המשך קריאת הפוסט "סוכרלדת ראשונה"

אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, חוזקות, כללי, מאחורי הקלעים של הבלוג

סיפור של הלב

מי מכם מכיר את כיפה אדומה, זהבה ושלושת הדובים, סינדרלה או הנסיכה והצפרדע? לפני שהפכו הסיפורים האלה לאגדות נוסח דיסני ואפילו לפני שנכתבו ואוגדו מחדש בידי האחים גרים הידועים לשמצה היו הם סיפורים שהועברו מאם לבת, מין תורה שבעל פה.

חוקרים ביבליותרפיים מכנים אותם: סיפורים נרטיביים, כי הנרטיבים החוזרים בהם ברורים. סיפורים רגשיים, שאת הרגש המוכר, האוניברסלי, מלבישים בדימוי. יש דימויים נעימים ודימויים כואבים, ממש כמו רגשותינו.

המשך קריאת הפוסט "סיפור של הלב"

אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מה מניע אותנו, פוסטים אורחים

לתת לי מקום בתוכי – פוסט אורח מאת חני ברקו

פעם ברגע של בהירות פנימית הבנתי שאני מבזבזת אנרגיות – אז ובעוד הזדמנויות רבות – במלחמה פנימית, ומאז ניסיתי בכל פעם לבחור ברגש אחד מבין השניים, כדי להקל על עצמי.

כשקראתי את מה שכתבה גיסתי, חני ברקו, הרגשתי חיבוק פנימי. אין כאן מלחמה, יש כאן אורות צבעוניים שלכל אחד יש תפקיד וחשיבות. האור שנוצר, גם כשהוא לא הרמוני, הוא הרקע להצגה של חיי. קראי אותה גם את.

המשך קריאת הפוסט "לתת לי מקום בתוכי – פוסט אורח מאת חני ברקו"