אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, מעגל השנה, ניהול זמן

איפה זה פוגש אותך?

כבר כמעט אביב ודימוי מהסתיו שב אלי, בתוך לבטי הכתיבה. כתבתי מחקתי כתבתי מחקתי, גערתי בעצמי: "לא טוב לעשות הפסקות ארוכות, הגעגוע מתרגל," ורק עכשיו אני מתפנה להקשיב לו.

עכשיו סתיו. עבודה של שפע משאירה אחריה שוליים של שפע, כמו שני סלי כביסה מתפקעים, ומשאירה אחריה שוליים של מחשבות. כמו חתול ששיחק בפקעת של צמר, משך מפה ומשם, והשאיר אותה סתורה, כך היה החג הזה מהתל במחשבותיי ומשאיר בי פינות לא פתורות.

גם עכשיו אני מרגישה די דומה: משוכה לכאן ולשם, מלאה קצוות פרומים. כשאני מנסה לאסוף את עצמי אני מגלה שבמקום להרפות אני מתכווצת, והלב מלא שאלות – הנה חלק מהן.

המשך קריאת הפוסט "איפה זה פוגש אותך?"

מודעות פרסומת
מאחורי הקלעים של הבלוג, מה מניע אותנו

הבלוג בן שנתיים – הזדמנות לדבר על הגיל הזה

הנה דרך אחרת להבין את החיים: החיים הם הסיפור שאינו נגמר. אנחנו מסדרים את החיים סיפור בתוך סיפור, כמו בבושקות: התקופה שבה למדתי במוסד ההוא, התקופה שבה הבינוני עוד לא ידע ללכת, אפילו הרגע המצמית כשמתעוררים שטופי זיעה מחלום. כל אחד מאלה הוא סיפור שיש לו שם, התחלה, אמצע, סוף, עלילה ודמויות.

חִשבו על היום האחרון שעבר עליכם. אוסף של רגעים שהמוח האנושי הקסום שלנו אסף אגודות אגודות לבוקר, צהרים וערב; לפני העבודה ואחרי העבודה; לפני ההשכבה ואחרי ההשכבה; כשהייתי עייפה או כשעוד לא נודע לי שהיום סבתא תבוא לבקר. אלומות אלומות סיפורים.

המשך קריאת הפוסט "הבלוג בן שנתיים – הזדמנות לדבר על הגיל הזה"

מאחורי הקלעים של הבלוג

בין פוסט לפוסט אני שואלת את עצמי

למה אני כותבת כאן בכלל? פעם הייתי שואלת את עצמי: למה אני כותבת בכלל? זאת אומרת, אני הרי לא מאלה שאוספות זכרונות למילים. לקח לי זמן להבין שהכתיבה היא עבורי דרך לחוות את העולם, להבין אותו. הכתיבה מקשרת בין מה שקורה לי בפועל ובין מה שאני חושבת או מה שאני פועלת.

אז נכון, זה לוקח זמן, גומר עטים ומבזבז דפים – אבל בשבילי כתיבה היא מצרך בסיסי, והמחיר שאני משקיעה בה קטן יחסית לתשואה. במקום להיעלם לתוך בכי, אני הופכת לדף מבולגן של קרעי אותיות ואחר כך לדף מסודר יותר ומסודר יותר. ועם הסדר בחדרי הלב דמעות פורחות באוויר ואותיות מכינות לעצמן כוס תה ומתיישבות בנעלי בית על הספה להביט מבעד לוילון על תנועתו של כוכב קטן בחלל.

המשך קריאת הפוסט "בין פוסט לפוסט אני שואלת את עצמי"

מאחורי הקלעים של הבלוג, ניהול זמן

תכל'ס מאחד עד חמש

אני עסוקה בניהול זמן ותוך כדי שואלת את עצמי: למה בעצם? אולי כי הזמן הוא המשאב הכי פנימי, אולי כי הזמן הוא המשאב הכי עצמאי. לא ברור לי עדיין. את מי מכם ניהול הזמן מעסיק יחד איתי? אני עסוקה בניהול זמן כבר הרבה זמן. הנושא הזה שזור בתולדות הבלוג מתחילתו. ולכן חשבתי שלפני שאני מתחילה לתת פתרונות חדשים לשאלה המתבקשת: איך תכל'ס מוצאים איזון, אחזור לאחור למה שאני כבר יודעת, למה שכבר כתבתי.

המשך קריאת הפוסט "תכל'ס מאחד עד חמש"

מאחורי הקלעים של הבלוג

חיבוק לסבתא

ט' בטבת. יום האזכרה של סבתא אֶתוּ (אסתר). שבת שלמה חשבתי עליה – זכרונות קסומים-מנצנצים, שברי יהלומים. כמה פינוקים ותשומת לב אישית קיבלתי ממנה: ארוחת בוקר קבועה של חביתה, סלט, שוקו ומעדן. קלמנטינות כמה-שרוצים בדלי במרפסת. משחקים במים בחדר האמבטיה. שני פאזלים בארון וספר רק שלי במזנון. טיול לשוק ופלאפל. טיול לקניון – שעון, שמלה ושקית מלאת ממתקים מהחנות 'בונבוניירה'. בחופש הגדול שלפני כיתה א' התארחתי אצל סבתא שבוע. אחים שלי בילו באותו שבוע בקייטנה שופעת פרסים, ובכל זאת קינאו בי עד הגג.

המשך קריאת הפוסט "חיבוק לסבתא"