הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, ניהול זמן

סיפור על משפחה עם יותר מדי כביסה ופחות מדי גרביים

היה היתה משפחה רגילה רגילה, כמונו וכמוכם, שהיתה להם יותר מדי כביסה. זאת אומרת, יותר מכפי שהספיקו לכבס. לא יותר מכמות הכביסה הממוצעת למשפחה רגילה.

הסיבה לכך לא ידועה, אולי ניסו גמילה, אולי עברו דירה, אולי האמא בהריון, אולי התחילה עבודה. הסיבה לא ידועה וגם לא חשובה כל כך, כי גם היא רגילה רגילה.

המשך קריאת הפוסט "סיפור על משפחה עם יותר מדי כביסה ופחות מדי גרביים"

מודעות פרסומת
אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, חוזקות, כללי, מאחורי הקלעים של הבלוג

סיפור של הלב

מי מכם מכיר את כיפה אדומה, זהבה ושלושת הדובים, סינדרלה או הנסיכה והצפרדע? לפני שהפכו הסיפורים האלה לאגדות נוסח דיסני ואפילו לפני שנכתבו ואוגדו מחדש בידי האחים גרים הידועים לשמצה היו הם סיפורים שהועברו מאם לבת, מין תורה שבעל פה.

חוקרים ביבליותרפיים מכנים אותם: סיפורים נרטיביים, כי הנרטיבים החוזרים בהם ברורים. סיפורים רגשיים, שאת הרגש המוכר, האוניברסלי, מלבישים בדימוי. יש דימויים נעימים ודימויים כואבים, ממש כמו רגשותינו. המשך קריאת הפוסט "סיפור של הלב"

אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג

השביל הזה מתחיל כאן

[נכתב באייר תשע"ח – אפריל 2018]

בחודשים האחרונים התחלנו במסע מרתק וכואב כאחד. בן השבע שלנו אובחן כחולה בסוכרת נעורים, מחלה לכל החיים. הרבה כוחות זה לוקח מאתנו, כמו כייס בלב השוק, ומנגד, כמו בקדחת שופינג בהולה, בלי להבין בלי מחשבות, אנחנו מתלבשים בכוחות אחרים ועושים מעשי גבורה.

המשך קריאת הפוסט "השביל הזה מתחיל כאן"

אימהות ונשיות, מאחורי הקלעים של הבלוג, מעגל השנה, קטגוריות

נתחיל בשיר

אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים מִסְפָּרִים יָפִים,
בֵּין הַהִיפּוֹ- לַהִיפֶּר-.
גַּלִּים קְטַנִּים קְטַנִּים, בְּחֶסֶד
לְהִתְהַלֵּךְ. בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

המשך קריאת הפוסט "נתחיל בשיר"

אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, מעגל השנה, ניהול זמן

איפה זה פוגש אותך?

כבר כמעט אביב ודימוי מהסתיו שב אלי, בתוך לבטי הכתיבה. כתבתי מחקתי כתבתי מחקתי, גערתי בעצמי: "לא טוב לעשות הפסקות ארוכות, הגעגוע מתרגל," ורק עכשיו אני מתפנה להקשיב לו.

עכשיו סתיו. עבודה של שפע משאירה אחריה שוליים של שפע, כמו שני סלי כביסה מתפקעים, ומשאירה אחריה שוליים של מחשבות. כמו חתול ששיחק בפקעת של צמר, משך מפה ומשם, והשאיר אותה סתורה, כך היה החג הזה מהתל במחשבותיי ומשאיר בי פינות לא פתורות.

גם עכשיו אני מרגישה די דומה: משוכה לכאן ולשם, מלאה קצוות פרומים. כשאני מנסה לאסוף את עצמי אני מגלה שבמקום להרפות אני מתכווצת, והלב מלא שאלות – הנה חלק מהן.

המשך קריאת הפוסט "איפה זה פוגש אותך?"