אימהות ונשיות, מאחורי הקלעים של הבלוג, מעגל השנה, קטגוריות

נתחיל בשיר

אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים מִסְפָּרִים יָפִים,
בֵּין הַהִיפּוֹ- לַהִיפֶּר-.
גַּלִּים קְטַנִּים קְטַנִּים, בְּחֶסֶד
לְהִתְהַלֵּךְ. בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

המשך קריאת הפוסט "נתחיל בשיר"

מודעות פרסומת
אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, מעגל השנה, ניהול זמן

איפה זה פוגש אותך?

כבר כמעט אביב ודימוי מהסתיו שב אלי, בתוך לבטי הכתיבה. כתבתי מחקתי כתבתי מחקתי, גערתי בעצמי: "לא טוב לעשות הפסקות ארוכות, הגעגוע מתרגל," ורק עכשיו אני מתפנה להקשיב לו.

עכשיו סתיו. עבודה של שפע משאירה אחריה שוליים של שפע, כמו שני סלי כביסה מתפקעים, ומשאירה אחריה שוליים של מחשבות. כמו חתול ששיחק בפקעת של צמר, משך מפה ומשם, והשאיר אותה סתורה, כך היה החג הזה מהתל במחשבותיי ומשאיר בי פינות לא פתורות.

גם עכשיו אני מרגישה די דומה: משוכה לכאן ולשם, מלאה קצוות פרומים. כשאני מנסה לאסוף את עצמי אני מגלה שבמקום להרפות אני מתכווצת, והלב מלא שאלות – הנה חלק מהן.

המשך קריאת הפוסט "איפה זה פוגש אותך?"

מעגל השנה

אחרי החגים שמח!

עברו הימים הנוראים. בתחילה היו אלה ימים מלאי מחשבות. על ראש השנה, על יום כיפור, ועל סוכות. ובתוך הקליפות של הררי המחשבות כבר הבשיל בצל קטן לקראת הסתיו, ומחשבות על אחרי החגים, תהליכים לטווח ארוך של חורף. ואז הגיע סוכות, חג ארוך ושופע חיים וחוייה. סוכה, שהיא כמו כל אחד מאתנו – שלושה דפנות וחצי, לכל היותר, וסכך מחומר-לא-חומר. ארבע מינים מלאים בריח ובטעם. השפע, חלב ודבש, מרטיב את השפתיים, ואיתו שפע עבודה: לבנות את הסוכה, לבשל, לסדר, לשטוף כלים, וחוזר שוב ושוב. עבודה של שפע.

אולי זהו סוד ההתמסרות, סוד הדבקות. אהבה הדבוקה בעבודה, העבודה לשם האהבה. ככל שהאהבה גדלה – גדלה העבודה, גדלות הציפיות, ואז צריך לגדול ולהתחזק, כדי שנוכל לעבודה הזאת. הלב מתרחב והאהבה חפצה ביותר. ופתאום כל העבודה הלעיתים-נמאסת וניהול הבית מקבל פנים חדשות, רכות יותר. העבודה אינה רק עבודה עם גבולות, מטרות והישגים, היא גם אהבה גדולה, בחיבוק גדול עוטפת אותנו. ולוואי ויימלא ביתנו כל היום עבודה ברוכה שכזו, בלב מאמין ורואה ושמח ועיניים גדולות צוחקות. יש למי לעבוד. תודה.

עכשיו סתיו. עבודה של שפע משאירה אחריה שוליים של שפע, כמו שני סלי כביסה מתפקעים, ומשאירה אחריה שוליים של מחשבות. כמו חתול ששיחק בפקעת של צמר, משך מפה ומשם, והשאיר אותה סתורה, כך היה החג הזה מהתל במחשבותיי ומשאיר בי פינות לא פתורות.

המשך קריאת הפוסט "אחרי החגים שמח!"

מעגל השנה

הַיוֹם הֲרַת עוֹלָם

הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט. אולי היום, כפי שעלה במחשבה לפניו, יעמוד העולם ויחזיק מעמד במידת הדין? או שאני אצליח לעמוד בה סוף סוף: להיות האמא הכי טובה שיש, ולא רק האמא שניסתה להיות האמא הכי טובה שיש והצליחה להיות רק טובה מספיק? אין סיכוי. פסגת השאיפות של הר האימהות המושלמת נמצאת מעל לענני האפשרי, כמו שכבר כתבנו, והאנושי, גם בשעותיו היפות, יסתפק במה שבין המספיק בקושי לטוב מאוד.

אז למה בכלל לשמור על קני המידה – אולי כל אמא היא טובה ולא משנה מה היא עושה? עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה: טעויות לא ייספרו, לא ייזכרו, לא ייכתבו בספר. לא נתמיין לצדיקים, רשעים ובינוניים, נוריד ציפיות למינימום כדי שלא להתאכזב אף פעם. הרי האכזבה שוחקת כל כך, גורמת לי לפול עוד ועוד, כמו ילדה שאבני החצץ מדרדרות אותה במורד השביל וסנדליה נואשים מלטפס.

לפרקים זה מועיל. לא לנסות לטפס, להתקפל בעדינות כמו החיטה, כדי שלא להישבר מהברד. לבקש רחמים בלי זכויות, בחסד גמור. אבל היום, לקראת יום הדין, חשבתי לכתוב על הדין. חשבתי לכתוב כמה הוא מתוק, כמו מבט נוזף מאבא, אבל מי שלא חש במבט נוקב כזה, אולי לא יזכה להבינו לעולם. אנסה לבאר את העניין בהרחבה.

המשך קריאת הפוסט "הַיוֹם הֲרַת עוֹלָם"

הרפייה ושחרור, מעגל השנה

הכול הכול אני יכול כי זה החופש הגדול

כמו בדז'ה-וו אני מרגישה. הימים האלו שאני מתחילה בנשימה עמוקה ומסיימת באפס כוחות. הימים האלו שמזכירים לי שהדרך ארוכה. היום הזה הוא מהימים האלו. מזל שהיתה נשימה ארוכה בבוקר. היום הזה הוא השתקפות של החופש הגדול כולו. והחופש הגדול מצידו, כמובן, הוא השתקפות של החיים. כל אלו כמו קורנפלור אחרי שערבבת אותו עם מים, זורם לא ניוטוני. אם את נותנת להם לנוח, הם רכים וזורמים. אבל ככל שאת מערבבת אותם, הם מתקשים והולכים.

המשך קריאת הפוסט "הכול הכול אני יכול כי זה החופש הגדול"