אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, ניהול זמן

בקצב הלב

צָרִיךְ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ לִצְעֹק אֶת הָאוֹר
אוֹ שֶׁמַּסְפִּיקָה לְחִישָׁה?
כְּמוֹ נְשִׁיפוֹת קְטַנּוֹת בְּצִירֵי הַלֵּדָה הָאַחֲרוֹנִים,
כְּמוֹ נְשִׁיפוֹת קְטַנּוֹת
מְכַבּוֹת נֵרוֹת קְטַנִּים שֶׁל פַּחַד, שֶׁל חֹשֶׁךְ,
מְבִיאוֹת אוֹר.

המשך קריאת הפוסט "בקצב הלב"

מודעות פרסומת
הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, מה מניע אותנו, ניהול זמן

זה קשה? זה מאתגר!

בתקופה האחרונה המוטיבציה שלי קרמה עור וגידים לאתגרים קטנים שהצבתי לעצמי. לא האמנתי שאעמוד בהם. אף פעם לא הצלחתי לעמוד בהחלטות שלי. תמיד הפיתוי היה גדול מדי, תמיד הסבלנות נשחקה מהר מדי. הפעם זה עבד. איך? למה? טלאי על טלאי של מחשבות בפוסט הזה.

המשך קריאת הפוסט "זה קשה? זה מאתגר!"

הרפייה ושחרור, מה מניע אותנו, ניהול זמן

איך תשמרי על הזמן המקודש שלך מהפייסבוק?

יש שעות שאת מלאה באנרגיות, את יוצרת, מלאה בחיות. זהו הזמן המקודש שלך. בשאר הזמן את נפעלת, מכבה שריפות, רצה אחרי הזנב של עצמך. את הזמן המקודש את באמת מנהלת. שאר הזמן מנהל אותך.

לכל אחת זמן מקודש משלה. וכל זמן מקודש שונה הוא: בריחו, בטעמו, בשעתו. מול זריחת החמה או בשעה שהשמש שוקעת, בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים. לבד או יחד, בשקט או ברעש.

המשך קריאת הפוסט "איך תשמרי על הזמן המקודש שלך מהפייסבוק?"

הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, ניהול זמן

סיפור על משפחה עם יותר מדי כביסה ופחות מדי גרביים

היה היתה משפחה רגילה רגילה, כמונו וכמוכם, שהיתה להם יותר מדי כביסה. זאת אומרת, יותר מכפי שהספיקו לכבס. לא יותר מכמות הכביסה הממוצעת למשפחה רגילה.

הסיבה לכך לא ידועה, אולי ניסו גמילה, אולי עברו דירה, אולי האמא בהריון, אולי התחילה עבודה. הסיבה לא ידועה וגם לא חשובה כל כך, כי גם היא רגילה רגילה.

המשך קריאת הפוסט "סיפור על משפחה עם יותר מדי כביסה ופחות מדי גרביים"

אימהות ונשיות, הרפייה ושחרור, מאחורי הקלעים של הבלוג, מעגל השנה, ניהול זמן

איפה זה פוגש אותך?

כבר כמעט אביב ודימוי מהסתיו שב אלי, בתוך לבטי הכתיבה. כתבתי מחקתי כתבתי מחקתי, גערתי בעצמי: "לא טוב לעשות הפסקות ארוכות, הגעגוע מתרגל," ורק עכשיו אני מתפנה להקשיב לו.

עכשיו סתיו. עבודה של שפע משאירה אחריה שוליים של שפע, כמו שני סלי כביסה מתפקעים, ומשאירה אחריה שוליים של מחשבות. כמו חתול ששיחק בפקעת של צמר, משך מפה ומשם, והשאיר אותה סתורה, כך היה החג הזה מהתל במחשבותיי ומשאיר בי פינות לא פתורות.

גם עכשיו אני מרגישה די דומה: משוכה לכאן ולשם, מלאה קצוות פרומים. כשאני מנסה לאסוף את עצמי אני מגלה שבמקום להרפות אני מתכווצת, והלב מלא שאלות – הנה חלק מהן.

המשך קריאת הפוסט "איפה זה פוגש אותך?"