עברו הימים הנוראים. בתחילה היו אלה ימים מלאי מחשבות. על ראש השנה, על יום כיפור, ועל סוכות. ובתוך הקליפות של הררי המחשבות כבר הבשיל בצל קטן לקראת הסתיו, ומחשבות על אחרי החגים, תהליכים לטווח ארוך של חורף. ואז הגיע סוכות, חג ארוך ושופע חיים וחוייה. סוכה, שהיא כמו כל אחד מאתנו – שלושה דפנות וחצי, לכל היותר, וסכך מחומר-לא-חומר. ארבע מינים מלאים בריח ובטעם. השפע, חלב ודבש, מרטיב את השפתיים, ואיתו שפע עבודה: לבנות את הסוכה, לבשל, לסדר, לשטוף כלים, וחוזר שוב ושוב. עבודה של שפע.
אולי זהו סוד ההתמסרות, סוד הדבקות. אהבה הדבוקה בעבודה, העבודה לשם האהבה. ככל שהאהבה גדלה – גדלה העבודה, גדלות הציפיות, ואז צריך לגדול ולהתחזק, כדי שנוכל לעבודה הזאת. הלב מתרחב והאהבה חפצה ביותר. ופתאום כל העבודה הלעיתים-נמאסת וניהול הבית מקבל פנים חדשות, רכות יותר. העבודה אינה רק עבודה עם גבולות, מטרות והישגים, היא גם אהבה גדולה, בחיבוק גדול עוטפת אותנו. ולוואי ויימלא ביתנו כל היום עבודה ברוכה שכזו, בלב מאמין ורואה ושמח ועיניים גדולות צוחקות. יש למי לעבוד. תודה.
עכשיו סתיו. עבודה של שפע משאירה אחריה שוליים של שפע, כמו שני סלי כביסה מתפקעים, ומשאירה אחריה שוליים של מחשבות. כמו חתול ששיחק בפקעת של צמר, משך מפה ומשם, והשאיר אותה סתורה, כך היה החג הזה מהתל במחשבותיי ומשאיר בי פינות לא פתורות.
המשך קריאת הפוסט "אחרי החגים שמח!"
