מה לעשות כשחלומות מתנפצים? פוסט על פוסט לידה

** הפוסט הזה רלוונטי לכל אימא ובפרט לאימהות אחרי לידה. **

הלידה נתפסת כשיאם של חודשי המתנה ארוכים, אך לאמתו של דבר אינה שיא כלל ועיקר. את לא המתנת בקוצר רוח ללדת סתם; את המתנת בקוצר רוח כדי להביא תינוק לעולם. בכוחו של תהליך הלידה יצא אותו תינוק לאוויר העולם, ואין פסק זמן בין החוויה המהממת של היותכם להורים לבין משימת תפקודכם כהורים. אל תצפו מעצמכם ליותר מדי במשך אותם ימים ראשונים. על שלושתכם מוטלת מלאכת הסתגלות רבה. אין כל דמיון בין רגשותיכם והתנהגותכם היום לבין אלה של החודש הבא, שכן עד אז תשתנו שלושתכם. תינוקכם יסתגל לחיים שמחוץ לרחם, ואתם שניכם תסתגלו להיותכם הורים. (התינוק והילד / פנלופה ליץ'. אחלה ספר.)

חלמתי על לידה טבעית וגיליתי שאין לי את הכוח לכאוב בלי גבול. חלמתי על הנקה בלי אף בקבוק וגיליתי שאין בי את היכולת להעניק בלי גבול. ויותר משני אלו, חלמתי שאצליח לבחור נכון בכל צעד ושעל, שאסלח לעצמי, שאוהב את הבחירות שלי, שלא אשפוט את העולם מבעד לחלומות שלי, אלא אזכור שאני אנושית.
323H.jpg

נכזבתי. העייפות, ההורמונים, החוויה הגדולה והמבורכת של היותי שוב לאימא, גרמו לי להיות שיפוטית ולרטון: על המציאות ועל מי שאני בתוכה, גרמו לי לנסות ולהיות מושלמת. גם עכשיו, אני עדיין בסכנה. אני עדיין עלולה לשפוט את עצמי על כך ששפטתי את עצמי.

החלום עומד על תלו. הלידה כבר נגמרה, אבל עדיין נשארה ההנקה כדי לשטות בי שהיא זו המבדילה בין אימהות מספיקה ובין אימהות לא מספיקה. עדיין נשארה תחושת הבטן השגויה שאם אצליח להיניק אהיה אימא טובה יותר. האמת היא שהאימהות היא אימהות טובה כשקיים איזון, והאימא דואגת לכוחותיה ודואגת לילדהּ, ואין שום הבדל בנקודה הזו אם זו תינוקת בת שעתיים או שהילד גדול יותר. מי לא מכיר את משל מסיכת החמצן? קודם חבשי לעצמך ורק אחר כך לילדך.

סיפרה לי מישהי שאחות טיפת החלב המליצה לה לוותר על הנקה לא פשוטה. רק אחרי כמה חודשים התברר לה שההמלצה הזאת הייתה לאור תוצאות שאלון הסקר שהיא מילאה: היא הייתה גבולית מאוד ובסיכון גבוה לדיכאון אחרי לידה. 'כל אחת בסיכון, כל אחת צריכה להיזהר', אמרה לי אותה אישה.

זוכרת את אותה אישה יקרה ששלחה תגובה לאחד מעלוני השבת בו דנו על קשיי ההורות. היא הודתה, בשמה המלא, שאחרי הלידה השלישית, כשהרגישה שההורות מהווה עבורה עול, היא פנתה לייעוץ וזה עזר לה מאוד. היא אמרה לי שבחרה לשלוח תגובה לא אנונימית כדי שכולם ידעו שגם אנשים מוכשרים, חזקים וטובים כמו שהיא באמת, זקוקים לפעמים לייעוץ ועזרה. אני מעריכה את שתי הנשים האלו מאוד. כדאי לשתף כל יולדת בקשיים שהיו ולעודד: התחושות שלך נורמליות. הן יעברו.

retro-daisy-picjumbo-com.jpg

האינסטינקטים האימהיים והחולשה של אחרי לידה יגרמו לכל אימא להיות בבלוז למשך כמה ימים, אך יש אימהות שעלולות להישאב יותר אל השאלות המכרסמות: 'עשיתי מספיק?' ואל המאמץ להיות שם בכל רגע ובכל הכוח עבור תינוקן. הן עלולות לצאת מאיזון, ולהגיע למצב המכונה דיכאון הורמונלי. אם את כזאת, עליך לשים לב לכך מראש ולדאוג לעצמך ולכוחותייך, כדי שלא תתרסקי. כל אחת בסיכון.

מי בסיכון גבוה?

  • אימא רגישה.
    אימא שיודעת שהיא זקוקה לשעות השינה שלה, לארוחה טובה, לשקט ולפרטיות חייבת להכניס לתיק הלידה שלה את הדברים שיסייעו לה לשמור על כל אלו במידת האפשר. פיג'מה ביתית, אוכל מזין ואולי גם דף ועט כדי לרוקן את הלב והמחשבות. (ממש כמו מה שאני עושה עכשיו. זה מרגיע כל כך!) אני ממליצה לנסות ולצאת להליכה קצרה של כמה דקות מדי יום, למרות החולשה והכאבים של אחרי לידה. מניסיוני, היציאה לאוויר והתנועה מרגיעים מאוד.
    סף הכאב של אנשים רגישים נמוך יותר, ולכן גם הלידה שתעבורנה אימהות כאלו תהיה לרוב קשה יותר וכואבת. גם ההתאוששות ממנה תהיה פחות פשוטה ותגזול כוחות. כדאי לקחת גם את הנתון הזה בחשבון.
  • אימא עם ציפיות.
    ישנו מסר פנימי ותרבותי לגבי הצורה שבה האימהות צריכה להיראות. לפעמים עוברים לך בראש משפטים של דודות, כמו: 'אם תתני לו בקבוק תפגעי לו בפלורה של המעי באופן בלתי הפיך', 'ילד צריך הרבה חום ומגע בשעות הראשונות', וגם: 'כדאי שתתני לו בקבוק כדי שתשני ויהיה לך חלב', ו'אל תרימי אותו על הידיים, הוא יתרגל לזה.' כמו שראינו בפוסט הזה, ציפייה שלא מתחשבת בכוחות המציאותיים של האימא עלולה לגרום ליציאה מאיזון ולשחיקה.
    אותם הטיפים שניתנו שם יכולים לעזור גם כאן: כל ציפייה מעצמי צריכה להיבדק בכנות – האם יש לי באמת את הכוח להגשים אותה? האם היא באמת כל כך קריטית לתינוק? האם ההשקעה במילוי הציפייה הזאת כדאית? לכל אם הציפיות שלה מעצמה והיא צריכה להתעמת איתן אחת אחת בצורה מודעת. כשאין כוחות לתהליך מודע ארוך, אפשר להתייעץ עם אדם קרוב שאת סומכת עליו, כמו בעלך.

שיח של כנות דורש מאתנו להיחשף. אני מודה כאן קבל עם ועדה: אני אימא רגישה ואימא עם ציפיות מעצמי – בסיכון גבוה ליציאה מאיזון. כמו שכתבתי בתחילת הפוסט, הימים הראשונים אחרי הלידה היו עבורי ימים של ניפוץ חלומות ובלבול גדול. אספתי את כל כוחותיי, נעזרתי בכלים ובתובנות שאספתי במהלך התקופה האחרונה ויצאתי למאבק לא פשוט על השפיות. כל יום הוא קל יותר, הזכרתי לעצמי מדי פעם, וחזרתי אל הפוסטים שכתבתי במהלך ההיריון. הפוסטים על הרפייה. נכנסתי שוב לבלוג של חני סער, מלוות נשים אחרי לידה, כדי לקרוא את הדברים הנפלאים שהיא כותבת. הזכרתי לעצמי להרפות. מותר ערימות של כביסה ובלי לצאת לגינה אחרי הצהרים. מותר לבכות מדי פעם או לכעוס ואחר כך להשלים. מחר יהיה קל יותר.

קל יותר.jpg

פוסט זה הוא חלק ממסיבת בלוגים (בלוג הופ) 'על נשים ונפלאות'.
במסיבה שותפות בלוגריות שונות, וכל אחת כותבת על הנושא מהזווית שלה.
כדי להנות גם מהפוסטים האחרים את מוזמנת לדף הבלוג הופ בפייסבוק.
כדאי כדאי כדאי!
והכול לכבוד ובהשראת הכנס 'נשים ונפלאות' של דנה בוסקילה,
כנס ייחודי שיעניק לך כלים והשראה
להתחיל להגשים את החלומות והמטרות שלך כבר בשנה הקרובה!
מודעות פרסומת

18 thoughts on “מה לעשות כשחלומות מתנפצים? פוסט על פוסט לידה”

  1. אין ספק שהנקה זה חשוב, ביחד עם עוד הרבה דברים אחרים…
    אבל מה שבטוח שהדבר הכי משמעותי לילד בכל גיל זה אמא רגועה 🙂
    בהצלחה! אשמח לעזור במה שאפשר… ומזכירה שאת נעם התחלתי להניק מלא רק בגיל חודשיים וחצי – אפשר להתחרט גם אם מתחילים עם בקבוק.

    *לגבי זה שמותר לנו לבכות – צריך להכניס את זה בקורס הכנה ללידה. בעיקר לאבות שבדרך

    1. די. לא זכרתי שנעם התחיל לינוק מלא רק בגיל חודשיים וחצי. הוא נראה מהילדים שלא טעמו בקבוק בימיהם. זאת מחמאה, כן?
      האמת היא שההבנה שמותר בקבוק רק עוזרת לי לא להגיע למצב שאני לא צריכה בקבוק. מקווה להניק בכיף, בשמחה ולאורך זמן. זה חשוב לי, אבל לא כמו קריטי כמו שהפחידה אחת מיועצות ההנקה בבית חולים…
      קורס הכנה ללידה שמלמד גם על מה הולך להיות אחר כך, זה חיוני!!
      ותודה. את כבר עוזרת 🙂

      1. הייתה לי כמות קטנה מאוד של חלב, ולו היה קשה להוציא את המעט שהיה. בגיל חודשיים וחצי גילינו שהוא רגיש לחלב ופשוט הפסקתי לתת, וזה היה בסדר. לא המון אבל בסדר.
        הטריגר העיקרי שלי היה השנאה להתעסקות עם הבקבוקים…
        יועצות הנקה מוצלחות זה מצרך נדיר למרבה הצער… התמזל מזלי להיות קרובת משפחה של אחת כזו.

        אני בטוחה שהראשונה שתכריז על 'קורס הכנה ללידה ולהורות' תהיה מלאה לגמרי

      2. אני מרגישה עכשיו מפונקת, שיש לי רק קשיי התחלה רגילים בהנקה.
        הבעייה היא שקורסים כאלו בקלות יכולים להיות שרלטנות ותו לא, כמו הקורס ההוא של ההדרכת שינה. זוכרת?

      3. נכון… ובכל זאת אולי אפשר להוסיף "פרק" בקורסים מוצלחים.
        בעצם עכשיו אני נזכרת שבקורס הכנה עם הדולה, לפני נעם, היא דיברה על בייבי בלוז וכאלה… אולי לפני שזה קורה פשוט אי אפשר להבין באמת. כמו כל מה שקשור בלידה 🙂

      4. בדיוק חשבתי על זה גם. והאמת היא שאחרי הלידה הראשונה לקח לי הרבה זמן אחרי הלידה לקלוט שקשה לי. הייתי במין היי כזה וגם הילדון הגיב בשלווה מוגזמת למציאות שנחתה עליו. לקח לי זמן להבין שזאת התגוננות כזאת. ילד ראשון…

  2. מזל טוב שירה יקרה!!!

    שמחה לשמוע ומאחלת לך את כל הנחת, הרוגע , המנוחה, ההשלמה, הקבלה שאת זקוקה לה!

    בע"ה הסתגלות טובה משמחת ובריאה לכל הצדדים במשפחה
    נשיקות חמות

  3. שירה אהובה, היטבת לתאר והדברים כל כך מחזקים. כולנו במצב של "לפעמים אני – לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה". והדברים שכתבת מעניקים אותה ביד נדיבה ורגישה.
    איך הספקת בתוך כל העומס גם לארגן מסיבת בלוגים?!
    מעריכה אותך המווווון ועוד יותר אוהבת… אמא

  4. מזל טוווווווווווב!!! איזה יופי!!!
    כל כך נכון. מהרגע שהחלטתי ש"מותר" בקבוק, פתאום ההנקה הולכת יותר טוב. עצם זה שאני לא חייבת להיות כבולה עושה את זה קל יותר, ואז אני בכלל לא משתמשת בבקבוק.
    ויש משהו כל כך מדהים בתקופה הזו שלך, שקולטים אותו רק אחרי איפוס של כמה חודשים. להבין שילדת, פשוטו כמשמעו, נשמה חדשה. כשאנחנו בתוך הכאב אנחנו לא שמות לב לדבר המדהים ובלתי נתפס הזה. אושר עילאי.
    לחשוב שלפני שבועיים לא הכרת בכלל את האוצא הזה שעכשיו את לא יכולה בלעדיו…
    ורק שאלה אחת שעומדת לי על הלשון – אם זו בת, אז למה היא לבושה בתכלת?

    1. ממש הרגשתי הפעם איך הלחץ חוסם את ההנקה, מונע מהשפע להגיע.
      עוד לא מעכלת את האושר הגדול הזה שנמצא לי בידיים, ובאיזהשהו מקום גם את המתנה של הילדים הגדולים אני לא לגמרי קולטת. שמחים בהם, אבל אם היינו מבינים את המתנה הגדולה שהם היינו שמחים פי כמה.
      ולשאלה האחרונה 🙂 קראנו לה תכלת, אבל היא לבושה בורוד על ורוד. בת אחרי שני בנים, בכל זאת…

      1. חחחח
        לא קלטתי שתכלת זה השם שלה. מהמם!

  5. שירה יקרה!
    חזרתי אל הבלוג שלך אחרי לידה כדי לתחזק, ואכן יצאתי מחוזקת. כנראה שאחזור לפוסט הזה עוד כמה וכמה פעמים כדי להתמלא. נראה שגם אני אמא שהיא גם רגישה וגם מלאת ציפיות, וזה אכן שילוב קטלני.. ;).
    מידי יום אני מזכירה לעצמי שלתינוקת או לגדול זה לא באמת טוב אם הכרחתי את עצמי להיות לידם כללל היום אם עשיתי את זה בלי שקט ושלווה פנימית..
    לגמרי לוקחת את הטיפ של בחינת הציפיות.

    עוד נקודה שלדעתי פוגעת ברגישות שביננו היא ההשוואה ( ההו- כה נוראית) לאימהות הסופר מושלמות שבגינה. בגינה גם אני נראית אמא מושלמת הרי 😉

    תודה לך,
    תמשיכי לכתוב בכזו כנות ורהיטות!
    מוריה

    1. תודה על התגובה. חשבתי עליה הרבה.
      הנושא של השוואה חברתית הוא אכן נושא משמעותי. כתבתי עליו קצת בתחילת הבלוג, קצת בעקיפין: על גברת פינטרסט – הדשא שתמיד ירוק ברשתות החברתיות ועל הלימוד האישי של החוזקות שלנו שנעשה כדי להוריד את הקנאה, ושאפשר לעשות אותו דרך הקנאה.
      מן הסתם עוד אכתוב על הנושא הזה. ובינתיים, חוזרת לכתוב פוסטים נוספים. תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s