שבע דברים

הפוסט הזה יעסוק בפרט טרי אחד שהתקבע בסדר-של-הערב שלנו לאחרונה. הסדר-של-הערב הוא שגרה בסיסית ומתחלפת, מה שנקרא רוטינה, שעוזרת לנו לצלוח את השעה הקשה של ההשכבה. השגרה מבוססת לוח ואני והילדים מאוהבים בה. היא מאפשרת לדברים לקרות כמו מעצמם, משתפת את הילדים בעיצוב של שעת ההשכבה ומעניקה להם יכולת חיזוי.

אני יכולה לכתוב על הסדר-של-הערב לפחות שלושה פוסטים, וגם הדרכה בסגנון הזה, ואשמח מאוד לענות על כל שאלה לגביו, אבל לא לשם כך התכנסנו כאן. אלא בשביל לדבר על שבע דברים. (לא ברור למה דברים מתקבעים אצלנו בשמות קצת עילגים.)

השנה האחרונה נפתחה אצלנו בהתחלות משמעותיות שגררו שינויים דרמתיים בסדר היום בבית והאפילו על הדברים הרבים שהמשיכו כרגיל. עברה עלינו תקופה עמוסה רגשית, כמו צונאמי משפחתי כולל. ממנה יצאנו אל שגרה, ברוך ה'. הבטנו ימינה ושמאלה ויצאנו גיבורים יותר אל החיים, אבל משהו באווירה השתנה. הרגשתי שאני חייבת להוסיף הסתכלות חיובית בבית, כחלק מהשגרה, כדי לצאת מה – הוא-עשה-לי, לא-נכון-הוא-עשה-לי-קודם, לא-נכון-אתה-התחלת, בום טרח – שהשתרש פה. מוסיף והולך מוסיף והולך, בטיפות של אור קטנות לשנות את השיח. ידעתי שאני רוצה לעשות שימוש בטכניקות מעולם הפסיכולוגיה החיובית, טכניקות שהוכחו כמוסיפות אושר לטווח ארוך.

אחת כזאת הייתה זכורה לי מאיזה פודקאסט (תכנית רדיו אינטרנטית) ששמעתי הקיץ. מחקר השווה בין קבוצת מחקר וקבוצת ביקורת בכל מיני קריטריוני אושר. קבוצת המחקר התבקשה לכתוב בכל יום שלושה דברים שמחים להודות עליהם ורמת האושר שלהם נבדקה. לאחר מכן הם הפסיקו לבצע אותה, ולאחר זמן – נבדקה שוב רמת האושר שלהם. באותם מועדים נבדקה גם רמת האושר של קבוצת הביקורת, שלא ביצעה את המטלה כלל. התוצאה הייתה ברורה: הכרת תודה גרמה לקבוצת המחקר להיות מאושרים יותר, גם לאחר זמן.

אז הכנסתי טקס קטן של הכרת תודה לסדר-של-הערב שלנו. הטקס התפתח לשבעה דברים שאנחנו אומרים זה לזה כל ערב, אחרי הפיג'מה וההתארגנות הסופית ולפני שנכנסים למיטה. נקודת זמן נהדרת, בין היום העמוס לעולם החלומות, להתמקד בטוב ולהתקרב זה לזה. להתמקד בחוזקות, כמו שהדגשנו גם כאן, זוכרים? זה יכול לשנות לנו את החוויה המשפחתית או את זו שעם ילד ספציפי, קשה ומאתגר יותר. לחבר נקודות אור קטנות של הילד, כמו בקו לקו, לתדמית חיובית ומועצמת.

אז איך זה עובד?

1-2-3 אני אומרת למוישי (שם גנרי) שלושה דברים טובים שהוא עשה היום.
דברים טובים אינם בהכרח 'מעשים טובים' במשמעות שאנחנו רגילים להעניק להם, זה יכול להיות כל מעשה של התגברות או הצלחה, ממש כמו במבצעים שכבר מזמן לא עשינו. אני משתדלת להגיד דברים ספציפיים, ולא רחבים וערפיליים, ומנצלת את ההזדמנות לחזק תכונות שחשובות לי ואני רוצה לחזק אצלו.
יתרונות: העצמה. מיקוד המבט שלי בחיובי שבילד. הבעת האהבה והערכה שלי אליו. זיהוי החוזקות של הילד והתמקדות בהן.

4 מוישי עונה לי בדבר אחד טוב שאני עשיתי היום.
זאת ממש הכרת תודה.
יתרונות: פידבק חיובי שלפעמים ממש חסר לנו כאימהות. משוב על ההתנהלות שלנו כאימהות (הילדים שלי באופן עקבי אומרים תודה על הדברים שהכרחנו אותם לעשות!). חיבור והבעת האהבה שלו אלי. העצמה: גם הוא יכול להעניק לי. הכרת תודה והתמקדות בחיובי.

5-6-7 מוישי ואני מוסיפים יחד שלושה דברים שמחים שקרו לו היום.
הכרת תודה וסיכום היום ממבט חיובי.
יתרונות: הכרת תודה והתמקדות בחיובי. פשוט וטוב.

---

לאחר תקופה ראיתי שיפור במצב רוח המשפחתי ובחרתי לנצל את המומנטום גם לחיזוק האחווה בין הילדים. החלפנו את הרכיב האמצעי ובמקום להגיד דבר טוב שאני עשיתי, מוישי צריך לחשוב ולמצוא דבר טוב שדני, אחיו הקטן והגנרי אף הוא, עשה היום. יש וריאציות רבות נוספות שניתן להשתמש בהן, כמו: דבר אחד שמח שאני רוצה שיקרה לי מחר, חלום שהגשמתי היום, דבר אחד טוב שאבא עשה היום (או אם עושים את הטקס עם אבא – אז דבר אחד טוב שאמא עשתה) וכן הלאה. העקרון פשוט וניתן לגוון באור שהוא מכניס לחיינו.

גיסתי, חני ברקו (שהיא מאמנת אישית ובן אדם מדהים), הציעה לי לאתגר את הילדים ולבקש מהם ש'יעזרו לי' למצוא משהו טוב להגיד עליהם. הופתעתי מהרעיון וממה שהוא הביא בעקבותיו: הילדים שיתפו בדברים טובים שעשו במסגרות החינוך או כשלא הייתי לידם, דברים שלא שמעתי עליהם קודם. כך זכינו גם בשיפור השיח והשיתוף בבית, עוד ציפור באותה מכה.

אחלו לי שנמשיך עם הכלי המדהים הזה, לאורך ימים ושנים, ושתפו אותי: אילו טקסים אצלכן בבית מכניסים את האור?